מחזה: שר הטבעות
מחזאי:טולקין
דמות: גולום
חכו לי! הוביטסים מהירים שכמותכם! אדוני! חכה..
אני אראה לכם את הדרך. (נעצר לפתע)
אנחנו רוצים אותה… את הטבעת… אנחנו זקוקים לה… חייב להשיג את "חמדתי"!
הם גנבו אותה מאיתנו… הוביטסים נוכלים קטנים. רשעים, ערמומיים, רמאים!!!!
לא… לא… הם לא גנבו… האדון… הוא לא גנב…
כן "חומד"… רמאים!
הם ירמו אותך, יפגעו בך, ישקרו…
לא… הם חברים שלי… האדון הוא חבר שלי…
אין לך חברים! אף אחד לא אוהב אותך.
(מכסה את האוזניים) לא מקשיב לך… אני לא מקשיב לך…
אתה שקרן וגנב.
לא.
ר-ו-צ-ח….
(בוכה, בשקט) אבל למה? די… מספיק… תסתלק… לך מכאן…
ללכת מכאן? (צוחק ברשעות) איפה תהיה בלעדי? הא? גולום! גולום!
אני שונא אותך… תעזוב אותי… צא ממני…
אני הצלתי אותנו. זה הייתי אני. אנחנו שרדנו בזכותי, לא בזכות האדון.
האדון רוצה את הטבעת לעצמו. הוא רוצה להרוג אותך!
לא. אתה רוצה להרוג אותנו.
מה אמרת?
האדון משגיח עלינו מעכשיו… אנחנו לא זקוקים לך.
מה?
לך עכשיו ואל תחזור לעולם!
לא.
(מתגבר) לך עכשיו ואל תחזור לעולם!
(צורח) אווווווווווווווווהההההההה!!!!
(צועק) לך עכשיו ואל תחזור לעולם!
(לפתע שקט…מסתכל לכל הצדדים בודק שהלך)
אמרנו לו ללכת… ואכן הוא הלך… חמדתי…
(קופץ בהתרגשות) הלך! הלך! הלך! הלך! סמיגול חופשי!!!
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו