מחזה: רחוב
מחזאי: ג'ים קארטרייט
תרגום: עידו ריקלין
דמות: פרופסור
)למישהו בקהל) אני הפרופסור אני. אני לא באמת פרופסור, אני סתם חולרה חטטן שרוצה לנסות הכל. כשאיבדתי את העבודה שלי החלטתי לעשות מחקר אנתרופולוגי על הרחוב ולהיכנס להיסטוריה. אני עברתי לבית הפינתי פה. אבל הצלחתי רק להיכנס לצרות. איבדתי את אשתי, את המשפחה שלי, חצי מהקיבה שלי, הכל. עכשיו נשאר לי רק הטייפ הזה, והקופסה הזאת שמלאה בכל הרשימות שלי, כל מה שהצלחתי לרשום בעצם. כבר מזמן ויתרתי על הרעיון לכתוב ספר, במקום זה, אני מחלק אותן לאנשים בשביל קצת כסף ובירה או מנה צ'יפס. (שולף מהקופסה פיסת נייר, מטהר את גרונו וקורא את הכותרת).
"חיי חברה ברחוב: באר המשקאות ברחוב ווד. אפיזודה שהתרחשה בחורף שנת אלף תשע מאות שמונים ושתיים לספירה. נכנסתי פנימה. אישה חרבנה מאחורי הפסנתר. שני גברים רבו על פשטידה. שורת זונות זקנות ישבו שם, מאופרות כמו בתקופת מלחמת העולם. תוויות מחיר על הסוליות של הנעליים שלהן, שהן הרימו באוויר כשעברתי לידן. בחרתי את זאת שעלתה שלוש לירות שלושים ושתיים ותקעתי אותה על שולחן הביליארד בחדר האחורי. אף אחד לא ראה . ראיתי שהיא לא נהנית אז דיברתי איתה אחר כך. היא אמרה שהיא חייבת לעשות את זה כדי לפרנס את ארבעת הילדים שלה. אמרתי לה ששלוש לירות שלושים ושתיים זה לא מי יודע מה. היא אמרה שגם היא לא מי יודע מה והאמת היא שגם אני לא. וככה גמרנו עניין".
רואים כמה קל להתדרדר כשאתה מדען בשכונת עוני ?
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
