מחזה: רווקים ורווקות
מחזאי: חנוך לוין
דמות: פלוציקה

בטח חולם שמתחתן איתי, זניידוך האידיוט החוצה! מה קרה? קרה שאתה לא נראה לי! תסתכל על עצמך, אובייקטיבית: דמות משנה מסרטים מצוירים. כן בא לרבנות, לא בא לרבנות, נרדם מתעורר, מפהק, קם, יושב, מושיט את היד, מוריד את היד, חיים אה? האיש חי מי יכחיש? חיים גדושים ומלאי דמיון, איש הרנסאנס, ליאונרדו! ליאונרדו זניידוך! מעכשיו- מאד לא טוב להיות זניידוך! טוב להיות פלוציקה, משתגע להיות פלוציקה אה? לא תצליח, אני תפסתי קודם! איך יצא לי בדיוק מה שטוב..? ומה אתה בא אלי עם זיכרונות מימים עברו כשאני מאושרת אה? עם "ימים עברו" תועיל לפנות אלי כשאני עצובה, גוססת, הכי רצוי שאני כבר בקבר, אז יהיה המון זמן בשביל זיכרונות על בירכיים! זיכרונות! אני חיה וצוהלת בהווה עם פזילה חזקה לעתיד וזה בא אלי עם זיכרונות על בירכיים. ואיזה בירכיים על ראשך? מי נפל בתחנונים על בירכיים? נתקלתי בשטיח שעל הסף ומעדתי. גם לא מעדתי, כמעט מעדתי גם לא כמעט חלמת! מחליף אותי עם עצמו! אתה נפלת על בירכיים! נפלת או לא נפלת? נפלת או לא נפלת…? על הבירכיים מהר! תסתכלו עליו, לא אני פשוט מוכרחה לצחוק! על כל הזמן שהייתי עם הטיפוס הזה, מה מצאתי בו? לא, באמת מה מצאתי בריקנות הזוחלת הזאת? לא, אני פשוט מוכרחה לצחוק ולזלזל! תראו איזה הבדל! כאן- מצח, אישיות ברורה, סנטר תקיף, מצווה כאילו מורה לך בשפה אילמת לפרוש זרועות ולהתמסמס מאהבה. ואילו כאן מה? כלום! לכאורה הכל אותו דבר אותו סנטר תקיף, אותו מצח גבוה, אותה אישיות, אותו אידיוט. ובכל זאת איזה הבדל עצום, איזו תהום! פה הכל! שם כלום! וואו.. איף.. וואו.. איף! מי אתה? איך נתפסתי אליך? מה הייתי עיוורת? מטומטמת? אידיוטית? מה? אני לא מבינה! רואה את זה? איבדת. אתה לא מבין אתה איבדת אותי, אתה מתקשה להאמין שמישהו סוף סוף עשה צעד, נדמה לך שמכל דבר אפשר לחזור? לא מחמל נפשי, כאן זה אבוד, אתה תלמד מזה לא להתחתן איתי.. קרה מה שקרה, כשאתה ישן העולם לא עומד.לבדוק? מה יש כאן לבדוק? כולנו יודעים שהכל רמאות! גם זה..

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן