מחזה: קרום
מחזאי: חנוך לוין
דמות: דופה
שלום, טרודה. באתי להיפרד.
מציעים לי עבודה בסופרמרקט בצפון. קופאית. הרבה גברים עוברים ליד הקופה, אולי אחד ייעצר.
[פאוזה]
מה לי ולו, טרודה. אני בכלל לא מכירה אותו, אני מכירה רק את המחלות שלו. החתונה לא תופשת, הפעמים הספורות שהספקתי לישון לצדו במיטה ולשמוע את הגניחות שלו, גם הן לא תופשות. לא היה בינינו כלום. לא הספקנו.
[פאוזה]
את מסתכלת עלי כמו על זונה. מה יש? נוח מאוד כשיש דופה בעולם. דופה תתחתן עם הגוססים. דופה תשכיב אותם בקבר. דופה כבר תיקח על עצמה את.כל הטינופת.
[פאוזה]
דופה נוסעת רבותי! אל מרחבי הסופרמרקט. הצחוקים שלי יצלצלו עם המטבעות בקופה. יעבור עלי גבר עליז שיקנה סיגריות אמריקאיות ומי-גילוח ויקרע אותי מעל כיסא הקופאית ישר אל שדה-התעופה.
אני קצת מרחמת עליו וקצת רוצה להקיא מעצמי. אז מה? טרודה?
[פאוזה]
נרדמת. העייפות משתלטת עלייך מהר בימים האלה. שקועה בהריון שלך. גם בית יפה סידרת לך.
[קמה, לוקחת את המזוודה.]
וילד תחבקי עוד מעט.
[יוצאת בחשאי]
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו