הרומן בין עזבונו העשיר של חנוך לוין ובתי הספר למשחק רב שנים כפועלו של לוין עצמו, ולראייה אינספור הפקות הסטודנטים המועלות מדי שנה ומנסות לפרשן מחדש את מחזותיו. עכשיו מגיע תור תלמידי שנה ג' בסטודיו לאמנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין לטבול באש, והבחירה נפלה על "רווקים ורווקות". קומדיה שחורה משחור ונטולת הפי אנד (איך לא), שבמרכזה דמותו המתלבטת של זניידוך האידיוט שיעשה הכול כדי להימלט מחיבתה של ארוסתו פלוציקה ובעיקר רצונה להינשא. ואולם, כאשר פלוציקה פוגשת מאהב לטיני בשם חראבינו ומעיפה אותו מדירתה, זניידוך פוצח במסע להחזיר אותה אליו, שבמהלכו ינסה מערכת יחסים חלופית עם השכנה הוולגרית בולבה, המתעללת מצידה במאהבה השמן והכנוע אויסטוויד.
מה בסופו של דבר רוצה גבר, לפחות על-פי לוין? שיתנו לו לישון, וכמה שיותר.
בראש חוצות
נועם שמואל ביים את המחזה באולם הקטן של הסטודיו, כאשר בכניסה מתבקש הקהל להיפרד לשני מקצי ישיבה: גברים מצד אחד ונשים מהצד האחר.
השחקנים מופיעים במרכז, ובעזרת מינימום אבזרי תפאורה עושים נפלאות בטקסט המושחז. רק 50 איש יכולים לצפות במחזה בו-זמנית, אך הזוכים בחוויה יבינו מדוע שחקנים אוהבים כל-כך את כתיבתו של לוין, שבכל הקשור ביחסי הוא והיא העז תמיד לזעוק (כלומר לכתוב) בראש חוצות מה שרובנו בקושי מעזים לחשוב.
חמישה שחקנים ב"רווקים ורווקות" וכולם מצוינים. עידן ירדני הוא זניידוך, רוני סמואל הוא חראבינו, אסף נימוי הוא אויסטוויד, ודנית שטרום מצליחה בעזרת שפתון אדום מוגזם וקול בס בהמי להשכיח את עובדת היותה אחת היפות בבנות המחזור הנוכחי של יורם לוינשטיין כבולבה. ואולם מעל כולם בולטת לירז חממי כפלוציקה, בעזרת כישרון קומי אדיר שאם יש צדק בעולם, יעזור לה לנשוף בתוך זמן קצר בעורפן של שני כהן ואורנה בנאי.
ביקורת של טל פרי מאתר גלובס
