מחזה: פשעי הלב
מחזאי: בט הנלי
דמות: בייב

פשוט עמדנו על המרפסת האחורית ושיחקנו עם "כלב". טוב, פתאום זאקרי הופיע מאחורי הבית. והוא הבהיל אותי מפני שהוא היה צריך להיות במשרד, ופתאום הוא מופיע מאחורי הבית. בכל אופן, הוא אומר לווילי- ג'יי, "היי, מה אתה עושה כאן ילד?" ואני אמרתי, "הוא לא עושה שום דבר. לך, לך הביתה ווילי- ג'יי. לך עכשיו הביתה ווילי- ג'יי". טוב, לפני שהוא עוד מספיק לזוז, ניגש אליו זאקרי ותוקע לו אגרוף בפנים. הוא מפיל אותו על המדרגות, ווילי- ג'יי נפצע במרפק. ואז הוא אומר לו, "יותר שלא תעיז לבוא לכאן, או שאני אדאג שיוציאו לך את הקורקבן!" טוב, ווילי- ג'יי מתחיל לבכות, הדמעות זולגות על פניו, ואז הוא קם על רגליו במהירות ובורח ו"כלב" רץ אחריו. אחרי זה, אני כבר לא זוכרת שום דבר בבירור; תני לי לחשוב… נכנסתי לסלון, וניגשתי ישר לארון, ופתחתי את המגרה שבה אנחנו מחזיקים את האקדח נגד פורצים… הוצאתי את האקדח. ואז… הצמדתי את הקנה לאוזן שלי. בדיוק כך. הכנסתי אותו לתוך האוזן שלי. התכוונתי לתקוע לעצמי כדור בראש שלי! זה מה שהלכתי לעשות. ואז שמעתי את הדלת האחורית נטרקת, ואז לפתע, משום מה, חשבתי על אמא… איך שהיא תלתה את עצמה. והנה אני עומדת ומתכוונת לירות בעצמי. ואז הבנתי, בדיוק, הבנתי שלא רציתי להרוג את עצמי! והיא… היא בטח לא רצתה להרוג את עצמה. היא רצתה להרוג אותו, ואני רציתי להרוג אותו גם, רציתי להרוג את זאקרי, לא את עצמי. כי אני… אני רציתי לחיות! אז חיכיתי שיכנס לסלון. ואז החזקתי באקדח ולחצתי על ההדק, כשאני מכוונת אל הלב שלו, אבל פגעתי בבטן. (לאחר שהייה) זה מצחיק שבאמת עשיתי את זה.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן