מחזה: פירוד זמני
מחזאי: הלל מיטלפונקט
דמות: יואש
מה זה היה באמבטיה? אני לא מאמין, אני נותן לך לסרס אותי… אני לא אחד הסטודנטים המפגרים שלך, אני… יואש. זה אני! אני בהסגר מיני… שלך! אני לא במצב, את, את במצב… עם המגע של עצמך לא נוח לך! את נסתמת! מאופקת! תמיד מאופקת! את פשוט נסתמת.
זה אני, ילדה, זה אני שנמצא אתך במיטה, אז איפה הכוס המפלצתי החמוש? לאן נעלם כל הלהט הפורנוגרפי הזה?… מוטלת שם, מן צורה אנליטית של יסוד החלבון, לטף אותי, נשק אותי, עשה בי משהו, אלוהים… ואז כשמתחרבן, וזה בדרך כלל מתחרבן, הנחמות הקטנות שלך בחושך: אולי זריקות חשק, אולי סמים רכים, אולי ויטמינים… אלוהים את מטומטמת.
אז התפקוד שלי… משהו משובש בתפקוד שלי, אה? את וכל המבחנים המסריחים ההם שהמצאת לעצמך, אמא מצטיינת, בת מצטיינת, מרצה מצטיינת, מזדיינת מצטיינת… אני שונא נשים…
מאוימת! מאוימת… ציפורים עושות את זה! חתולים עושים את זה! הילדים שלנו יעשו את זה בעוד שנה… מאוימת… את הפכת את הבעיה שלך במיטה לבעיה שלנו.
מאוימת… כיפה אדומה, היא מאוימת! מאוימת! את משתמשת בסקס… פעולת תגמול. הסקס שלך הוא פעולת תגמול. היה לך יום קשה? את לא נותנת. אמך חרבנה עליך? את לא נותנת. הילדים חירבנו עליך, את לא נותנת…
הפנטזיה שלי היא פעם אחת, – לזיין… אלוהים. את אמא לילדים, גברת. את לא מילואימניק… לזיין!! – לדפוק! פעם אחת לדפוק אותך. אותך! אם לא בשבילי… לפחות למען המדע. להוכיח, זה אפשרי! אלוהי המדע – סקס הוא אפשרי!
איפה את בתוך כל הביצה הזאת? איפה את? מה באמת חשוב לך? את מתחפשת! אני! ההבדל הוא שאני מודה. את מרמה, מתחפשת… אני תקוע ואני מודה. אני כבר הודיתי… אני הודיתי. כבר אז… לפני שנה. העניין שלי שהולך ופוחת, אני… לו רק הקשבת. אז אני מנסה, מציע לך את עצמי, כי אולי… אני מתגעגע אליך! תאמיני. לפחות לזה.
הסתכלי עלי… תסתכלי עלי. את רוצה שניפרד?
כמה זה תקופה? ושל מי הניסיון?
יש לך מישהו? יש…
אני מכיר אותו? אני מכיר אותו…
ההוא. בטח. ההוא שמעביר את הקורס על ז'נה. הוא גמד, את יודעת? והוא גם הומו. אה, זו הלסת שלו. הוא גמד ויש לו מלתעות חזקות… את רוצה לעזוב אותי לטובת חולץ פקקים…
לא. הגמד הוא כיסוי, זה ההוא, שפיגל, דרמה ספרדית. חואן פבלו שפיגל. מה יש לו שאין לי? קסטנייטות גדולות בין הרגלים?
את הורגת אותי. את עכשיו הורגת אותי.
רק חשבתי לעצמי… אולי בעוד כמה שנים. אני אאבד את העבודה, את תאבדי את המחזור. אנחנו שנינו נאבד את הילדים, אולי… במסכנות הזאת של הזיקנה, אולי נוכל עדיין, את ואני… אני אוהב אותך.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו