סלומה/שלומית – אוסקר ויילד – סלומה/שלומית

מתוך: סלומה/שלומית
מאת: אוסקר ווילד
דמות: סלומה/שלומית

אה! לא הנחת לי לנשק את פיך יוחנן. ובכן, אנשק אותו עכשו. אני אשכנו בשיני כאילו היה פרי בשל. כן, אני אנשק את פיך יוחנן, אמרתי זאת. האם לא אמרתי זאת? אמרתי זאת. אה! אני אנשק אותו עכשו.. אך מדוע אינך מביט בי יוחנן? עיניך שהיו כה נוראות, שהיו כה מלאות בוז וזעם עצומות עתה. מדוע הן עצומות? פקח את עיניך! הרם את עפעפיך יוחנן!
מדוע אינך מביט בי? האם ירא אתה ממני, יוחנן, ומשום כך אינך מביט בי..? ולשונך, שהיתה כמו נחש אדום המתיז רעל אינה נעה עוד, אינה אומרת עתה דבר יוחנן, צפע שני זה שירק עלי את ארסו. זה מוזר, לא כן? כיצד קרה שצפע שני זה איננו נע עוד..?
לא היה לך דבר נגדי יוחנן. לא דחית אותי. לא אמרת מילים מרושעות נגדי. לא התייחסת אלי כאל זונה, כאל אישה, אני שלומית, בתה של הרודיה, נסיכת יהודה!
ובכן יוחנן, אני עדיין חיה, אך אתה, אתה מת, וראשך שייך לי! אני יכולה לעשות בו כל שתאווה נפשי. אני יכולה לזרוק אותו לכלבים, לציפורי השמיים. על מנת שהכלבים יחיו, שיהיה טרף לציפורי השמיים.. אה, יוחנן, יוחנן, אתה הבן אדם היחידי שאהבתי. כל האחרים נתעבים הם עבורי. אולם אתה, אתה היית יפה תואר! גופך היה כעמוד שן על כן של כסף. כגן מלא ביונים וחבצלות כסף. כמגדל כסף מקושט מגני שנהב. לא היה דבר בעולם שהיה כה שחור כשחור שערך.בכל העולם כולו לא היה דבר כה אדום כאודם פיך. קולך היה בזיך שהפיץ בשמים מוזרים, וכאשר הבטתי עליך שמעתי מוסיקה מוזרה, אה!
מדוע לא הבטת בי יוחנן? מבעד לידיך ולקללותיך לא הסתרת פניך. לא שמת על עיניך את אותו כיסוי של זה העומד לראות את אלוהיו. ובכן ראית את אלוהיך יוחנן, אך אותי, אותי, לא ראית מעולם. ואם לא ראית אותי לא יכולת לאהוב אותי. אך אני, אני ראיתי אותך יוחנן, ואני אהבתי אותך. הו, כמה אהבתי אותך! ואני עדיין אוהבת אותך יוחנן, אני אוהבת רק אותך… אני צמאה ליופייך; אני רעבה לגופך; ואין בכח יין או פירות להשקיט את תשוקתי.
מה אעשה עתה יוחנן? מים רבים לא יכבו את אהבתי. הייתי נסיכה, ואתה בזת לי. הייתי בתולה ואתה לא ביתקת את בתולי. הייתי צנועה ואתה לא הבערת אש בורידיי..אה! אה! מדוע לא הבטת בי יוחנן? לו היית מביט בי היית אוהב אותי. ובכן אני יודעת שהיית אוהב אותי. וכי המסתורין של האהבה גדול מן המסתורין של המוות. רק באהבה יש להתחשב.

אה! נישקתי את פיך יוחנן. נישקתי את פיך. יש טעם מר על שפתך. האם זהו טעם דם..? או אולי זהו טעמה של אהבה.. אומרים שלאהבה יש טעם מר.. אך של מה זה? של מה זה? את פיך נישקתי, יוחנן.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו.