מחזה: סיפור משפחתי
מחזאי:עדנה מזי"א
דמות: נעמי

חיכית שאני אפגע בעצמי כדי לחזור?
תגיד לי אתה חושב שאני מטומטמת??
אתה השארת לי מכתב דפוק שאתה צריך לעזוב את הארץ בגלל איזה עניינים עם העבודה שלך, אתה לא יכול להגיד למה , ושאני אסמוך עליך. אסמוך עליך?!
בטח נסעת אחרי איזה אישה. מה באת עכשיו לספר לי?
שיש לך משפחה חדשה באיזה חור? שאני אבין אותך?
תראה. אני יודעת את כל הסיפורים שלכם.
כל המשפחה הזאת עשויה משקרים והסתרות ובגידות וסודות, וזה מחליא אותי, אבל לפחות עכשיו אני יודעת את האמת.
אז אני יודעת על הרומן שלך עם סבתא רות, זאת אומרת שאני יודעת שאתה התחתנת עם הבת של המאהבת שלך, ואני יודעת שהדוד פרדי הזה שסבתא הייתה מספרת שהיה אמן גדול ומקסים, היה מניאק חולה נפש, ואני יודעת שאמא לא נסעה לרוסיה להציל את העולם כמו שסיפרת לי אלא היא ברחה ממך כשהיא גילתה על הרומן שהיה לך עם סבתא…
זה היה בדיוק ככה.
ביום שהשתחררתי מהצבא, העורך דין של סבתא שלח לי את היומנים.
היא רצתה שאני אקרא אותם "כשיהיה לי שכל". ככה היה כתוב במכתב האינפנטילי שהיה מצורף.
אז עכשיו יש לי שכל ואני יודעת הכל, אז אני מודיעה לך שלא תעיז יותר לשקר לי, כי אם אני אשמע ממך עוד שקר אחד, אני אגמור עם עצמי, והפעם אני אצליח, אני נשבעת לך.
אז עכשיו תתחיל לדבר. איפה היית בארבע השנים האחרונות.
את האמת , אבא, ותגיד אותה ישר ובלי קישוטים.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן