סיפור אהבתם של אריס סאן ועליזה עזיקרי במחזמר שהוא מחווה לתרבות הזמר הים תיכוני
מיתוס יווני ביפו
בשנה האחרונה לכהונתו כמנכ"ל ומנהל אמנותי של הבימה, הזמין יעקב אגמון את שלמה מושקוביץ לכתוב מחזמר שעלילתו תספר את סיפור האהבה הטרגי הסוער של הזמרת עליזה עזיקרי והזמר היווני אריס סאן. מושקוביץ יצא לדרך יחד עם צדי צרפתי שנקבע כבמאי ההצגה המתוכננת, אך כאשר הושלם התחקיר והגרסה הראשונה של המחזה הושלמה, התברר כי עזיבתו של אגמון והחלפתו באילן רונן וצמד מנכ"לים-השותפים אודליה פרידמן ובני צרפתי גזרה את דין המחזמר לגניזה.
עתה, שש שנים אחרי שיצאו לדרך, חפרו בארכיונים, קבעו את המתווה ואת השירים שהיו להיטים של שנות ה-60 וה-70, נמצאה הגאולה למחזמר "סיגל" בסטודיו של יורם לוינשטיין, והוא מועלה בשיתוף עם "הד" המכללה למוזיקה תל אביב, בעריכה ועיבוד של עינת ברנובסקי, בבימויו של צדי צרפתי ובניהולו המוזיקלי של שי בן-יעקב, שאף עיבד את המוזיקה.
המחזמר אמנם משתמש בשיריו של אריס סאן, אך למעשה – מחמת כללים משפטיים – אינו משתמש בשמו או בשמה של עליזה עזיקרי, אהובתו ואם בתו כשמות בעלי דמותם, וגם לא בשמות מי שהיו קשורים. שמם של בני הזוג במחזמר – סיגל ויאקיס.
במחזמר מתואר הסיפור כדרמת טלוויזיה שמפיקה אחותה של סיגל, דורית, על פי סיפורם של בני הזוג. היא מתארת את ימי התהילה של יאקיס, זמר יווני, נוצרי-אורתודוכסי שאימץ את ישראל כמולדת שנייה ואף התאזרח כאן בעזרת משה דיין, שהיה בין שועי הארץ ורכילאי התקשורת שפקדו את מועדון הלילה היפואי שבו הופיע יאקיס, והוסיפו את הילתם ללהיטיו.
ארז רגב והדר רצון
במועדון זה פגשה אותו לראשונה החיילת הצעירה סיגל, כוכבת של להקה צבאית, בעלת קול מדהים. המפגש ביניהם הוליד את פרשיית האהבה הסוערת שבמהלכה היא עזבה את בעלה הסופר ובנם, הרתה וילדה את בתו – אך בכך, ובתביעתה שהוא יתגרש מאשתו ואם בנותיו, גם הביאה לסיומו הסוער והאלים של הקשר ביניהם.
כמחזמר נהנה "סיגל" מאוסף הלהיטים הגדולים של אריס סאן, ומדיאלוגים קצרים, ישירים, ומרעיון נחמד כשלעצמו שבו במקביל לסיפור העיקרי מתפתח סיפור אהבה בין האחות, שהחליטה לספר את "האמת" של סיגל, לבין מפיק הטלוויזיה שעמו היא מעלה את הסיפור כדוקודרמה.
צדי צרפתי ביים בהתלהבות סוחפת את הצד המוזיקלי-תנועתי-תזזיתי של הסיפור וברגישות רבה את שני סיפורי האהבה המתפתחים בהקבלה, הדרמטי-טרגי במועדון הלילה והקומי-מעודן באולפני הטלוויזיה. הישגו החשוב הוא בגיבושם של כל שחקני הלהקה. לכך סייעו המנהל המוזיקלי בן-יעקב, ריקי בוגטין שהפיקה מרגליות בהדרכתם הקולית ומוריה זרחיה שהיטיבה להניע אותם בחלל הבמה המצומצם של אולם ההצגות של הסטודיו.
ואכן חברי הלהקה נושאים בקולותיהם, ברגליהם ובהתלהבות את המחזמר אל רגעיו הגדולים, שבהם מככבים הדר רצון-רותם, שמביאה את התום, את הלהט ואת הקול הנפלא שלה לתפקיד סיגל, ארז רגב גבוה, נלהב, מאוהב ושר להפליא בתפקיד יאקיס.
לצדם ועמם בולטים לירז חממי המרתקת בעיצוב דמותה של האחות דורית, איתי פלג כמפיק הטלוויזיה עמי המתאהב בסיפור ובה גם יחד, ניב פטל המצוין בתפקיד בעלה של סיגל, נועה אילתי שיוצרת היטב טיפוס דוחה כעיתונאית שוש המלחששת, רמי קאשי, המגלם כנחש מתפתל את אמרגנו המסתבך של יאקיס ושני קליין, המגלמת ברגישות את אשתו הנבגדת של יאקיס.
סביב אלה נעים, שרים ונותנים חיות רבה לסיפור עוד 13 משתתפים, בתוך תפאורה יעילה בפשטותה שעיצב אבי שכוי, תחת פנסי התאורה הטובה של מאיר אלון, ובעשרות תלבושות נפלאות שעיצב ארז מעין.
וברקע, כצלליות מאחורי מסך שחור דוחפים ומלהיטים את המוזיקה של אריס סאן מיכל סלומון, בפסנתר, שי בן-יעקב באקורדיון וקלידים, אודי אלברט בתופים, אדריאן גבע בבס ונאור צוברי בגיטרה ובוזוקי. צוות לעניין שכל מועדון לילה יווני או אחר ישמח לארח.
"סיגל" הוא מחזמר חי מאוד, אינטימי ומרגש ומעלה סיפור של אנשים, של תקופה ושל פריצת הדרך הישראלית אל המוזיקה הים תיכונית.
