טובים השניים – בוכים כל הדרך למיטה
קונצרט של כניסות ויציאות
לא צריך להיות מבין גדול בתיאטרון כדי לדעת שהמחזאי האנגלי ריי קוני יודע בדיוק את נפש קהלו, בכל מקום שמחזותיו מתגלגלים אליהם. וכך בארץ חמדת אבות הוא מצליח כל פעם להרחיק את הצופים בהצגות של מחזותיו מעמק הבכא שלעולם אינו מתרצה אל האואזיס של השמחה והכיף, הצחוק הבריא והמשחרר. במיוחד נכון הדבר כשמדובר ב"טובים השניים", שהוא מהטובים ביותר במחזותיו של קוני.
אכן, צחוק גדול היה שם כשהמחזה הועלה לפני כמה שנים בתיאטרון הקאמרי בכיכובם של משה בקר ודרור קרן, וצחוק גדול לא פחות נשמע עתה באולם ההצגות של הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין. הסוד של ההצלחה בשני המקרים הוא בביצוע, שהפעם כמו בעבר מצליח להסיט את תשומת הלב מריקנות הסיפור שקוני מספר אל שפע ההזדמנויות שהוא יוצר לחשיפת הווירטואוזיות של השחקנים.
העלילה של הסיפור במחזה הזה מספרת על שר זוטר בממשלת בריטניה בימיו העליזים של בלייר שחשקה נפשו בשעתיים של סקס במקום בשעתיים של ישיבה חשובה. הוא מטיל על מזכירו להיות המאכער שיארגן את הסידורים הדרושים למימוש העונג הצפוי לו מאחורי גבה של אשתו. אלא שזה, שמבין ששום דבר טוב לא ייצא מהעניין מצליח לסבך עוד יותר את הדברים המתרחשים באחר צהריים אחד בבית מלון יוקרתי בלונדון. כאשר הוא מכריז בסיום "זה הסוף", אף אחד אינו טועה לחשוב שאמנם כך.
המשפט הקצרצר הזה הוא אולי המבריק מכל ההברקות של קוני במחזה הזה. ואלה אינן בתחום הרעיונות האינטלקטואליים (אין דבר כזה אצלו) וגם לא בתחום השפה, שכאן היא מוגשת בתרגום יעיל של דניאל לפין. יעיל ממש כמו השפה המקורית שהיא פונקציונלית למשחק המסכות שהמזכיר נאלץ להלביש על השר ואשתו, על המאהבת, על בעלה ובעיקר על עצמו. לחגיגה מצטרף גם צוות המלון, ובעיקר החדרנית והמלצר הסיני המרופדים בשטרות כסף נדיבים.
ניב מנור בנה תפאורה גדולה ויפה שיש בה שמונה דלתות (אחת ללא שימוש משום מה) – ומאיה פלג עיצבה תלבושות נאות, יוסי זוהר עיצב תאורה עניינית, אורי בוסתן הדריך בתנועה שכוללת קונג-פו, פלמנקו חושני ועוד. סתיו נחום עיטר במוזיקה הכוללת אפקט מבריק השב ונשמע בכל פעם שאחת הדמויות נכנסת לתמונה ברגע הלא מתאים. אהובה יובל הדריכה את השחקנים בתחום הטקסט ורוני מנדלסון ביים קונצרט של כניסות ויציאות שתובע דיוק ובהירות בכל רגע שנועד להיות מצחיק להתפקע. ובעיקר – הוא ביים מצוין את שחקניו, תלמידי המחזור המסיים השנה את לימודיו, בעיצוב מושלם של הדמויות שהם מגלמים.
גלעד אבנת הוא ג`ורג`, המזכיר המאכער בעל כורחו שנאלץ ליטול חלק פעיל ביותר והופך מרגע לרגע למרכז הכובד של החגיגה. אבנת, ג`ינג`י, משחק אותה וירטואוזית באמת, באמצעות גמישות גופו הארוך ודק הגזרה, בקולו הלובש ופושט מצלול, וכמובן בהבעות פניו וברצינות התהומית של מעשיו ופתרונותיו למצבים שגוררים בכל רגע נתון גלי צחוק רועמים. אלון אופנהיים לוהט להפליא בתפקיד השר החרמן שסומך על מזכירו ונאלץ לרקוד לפי חליל הטעויות שהוא יוצר.
אנדריאה שוורץ מתחילה את עיצוב תפקיד אשת השר כאישה יפה וחסודה, ומהר מאוד היא משחררת בהנאה את הדמות שיודעת לנצל את נשיותה כשזו נקראת לפעולה הרצויה. תמונת השיא של משחקה הוא במונולוג שטוף דמעות תנין לשמחת הקהל המתפקע מצחוק.הדר רצון, בוגרת המחזור הקודם, נפלאה בתפקיד המאהבת שיודעת לשלוט בשר כמו שהוא אוהב, ונעה לב, גם היא מבוגרות המחזור הקודם, מפגינה נוכחות דרמטית כחברת הפרלמנט שמגיעה תמיד ברגע הלא מתאים.
את צוות המלון מאיישים בהצלחה רבתי שחר גריידי כמלצר הסיני שלא מבין אנגלית אבל מבין היטב את שפת השטרות וגונב בטבעיות את ההצגה, וכמוהו גם נלי תגר המקסימה בתפקיד החדרנית שמבינה עניין בספרדית צחה, ועמם אלעד רביב כמנהל המלון שצווארו מקובע בתחבושת, פניו מחייכות ביבושת וקולו מרעים כראוי כשצריך לסבך עוד יותר את המצב. וזה קורה כאשר פורץ אל הבמה בווירטואוזיות עודד אהרליך, כבעלה של המאהבת – שכל חלומו זה להיות שחקן, אבל לא בסרט כחול, למרות שזה היה התחום המתאים האידיאלי לכישוריו.
אינני בטוח עד כמה מדויקת ההגדרה בתכנייה כי ריי קוני "נוגס בישבנה של הבורגנות הבריטית… ומציג את מוסד הנישואין השמרני כחממת פנטזיות פרועה ולוהטת". אבל אני בטוח שההצגה הזאת עושה בידור טוב ושמח למי שצופה בה.
צבי גורן
23/07/2008
מתוך אתר הבמה:
http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Subj=1&Area=1&ArticleId=7945
