מחזה: נישואין כמוסד סגור
מחזאי: יוסי בנאי
דמות: יוכבד
שומעים את יוכבד מאחורי הקלעים.
יוכבד : לא, לא זרובבל אל תוריד אותי עוד, לפי המנהג אתה צריך לשאת אותי עד לחדר השינה, קדימה אתה יכול, כן, עוד מדרגה, תזהר על ה ( רעשים של חפצים נשברים ) הווזה
באמת, זרובבל, ככה לא מתנהגים, אל תשכח זרובבל, אני כלה, מה זה המבט הזה? אתה רומז שאני כבדה? איך אתה יכול להגיד לי שאני כבדה אחרי שהורדתי 17 קילו לכבוד החתונה?
מה לא רואים? תראה את היריכים האלה. ( מפתה) הלו, יריכים, יש הרבה… זרובבל?
יוכבד : אתה רוצה ללכת לישון?
אתה לא מתבייש? בערב הראשון של החתונה שלנו?
יוכבד : אולי אתה מתחרט שהתחתנת אתי? טוב, אז בוא נלך לישון ביחד
יוכבד : אבל זרובבל הרי אנחנו סוף סוף שנינו לבד ביחד
יוכבד : אתמול זה לא היום
יוכבד : שלשום זה לא אתמול
יוכבד : אתה מתחרט שהתחתנת איתי!
יוכבד : כן אתה!
יוכבד : אם אתה מתחרט אז אתה יכול להגיד לי. למה אתה לא אומר?
יוכבד : אני רוצה שתכניס לך את זה לראש זרובבל אני מהיום אשתך
יוכבד : ועכשיו אני רוצה שתרד לאוטו ותעלה את כל המתנות, אני רוצה לראות מה קיבלנו
יוכבד : אה ואם אנחנו כבר מדברים על מתנות, רציתי להגיד לך שההורים שלך יכלו לשלוח לנו מתנה יותר מוצלחת.
יוכבד : סוודר
זרובבל : לשנינו!
יוכבד : ורק אם נחתוך אותו לשניים
זרובבל : בטח אמא שלך סרגה
יוכבד : אבל מה פתאום סוודר? הם כנראה חשבו שאתה תמות אצלי מקור הם חשבו.. או אולי הם חשבו שיש לך בר- מצווה? שוב המבט הזה?
יוכבד : ההורים שלי שלחו לך את המתנה הכי מוצלחת שיכולה להיות
יוכבד : אותי. ומתנה כמוני לא מקבלים כל יום
יוכבד : אתה לא חושב שאנחנו צריכים לתכנן את הריהוט?
יוכבד : אני בעצם כבר החלטתי, אני רוצה רק לדעת אם זה מוצא חן בעיניך
יוכבד : מה כן?! זרובבל, עוד אין לנו רהיטים. אבל אני כבר החלטתי תכננתי אותם, תראה, פה בפינה אני רוצה להזמין ארון איטלקי עם מגרות נורווגיות כאלה, זה הולך עם פיתוחים קלאסיים בסגנון לואי ה-16
יוכבד : ועל זה תהיה מנורה פרסית עם אהיל ספרדי זה נותן אור בסגנון לואי ה-14.
יוכבד : אתה יודע זרובבל?
יוכבד : אני חושבת שאני אקרא לו ציון. על שם ירושלים בירתנו הקדושה
יוכבד : לילד שלנו עוד אין אבל
יוכבד : יהיה לנו ילד. ואם זו תהיה ילדה נקרא לה צפת על שם בירת הגליל העליון
יוכבד : אוי זה רעיון לגמרי לא רע, אתה יודע מה אני רוצה שהילדה שלי תהיה ?
מדענית חלל, ואחיה יהיה שופט מחוזי אהה יש לה גם אח הר-נבו שמו.
יוכבד : יהיה לנו שנים-עשר ילדים זרובבל תוך שנה-שנתיים.
יוכבד : אוי זרובבל אני רוצה ילדים מקיר לקיר
יוכבד : אוי אני רק מקווה שהילדים יתאימו לריהוט
יוכבד : מה זאת אומרת אתה לא רוצה ילדים?! בס"ד! טוב מאד… זרובבל, טוב מאד.. טוב מאד.. אז אין לנו מה לעשות ביחד, אנחנו צריכים להיפרד, ומהר, כן כמה שיותר מהר ככה יותר טוב בשביל הילדים, אני לא רוצה שהם ידאגו. אנחנו נפרדים…
יוכבד : לאן אתה הולך? מה לישון?! לבד?
יוכבד : ואתה רוצה שאני אאמין לך בוגד, טרייטר!
יוכבד : לך, לך לישון! בוגד! למה אתה ממצמץ בעיניים?
יוכבד : נהיית ממוצמץ. אתה צריך להפסיק למצמץ. זה בא לך מזה שאתה לא מפסיק לעשן.
אז מה עם אף פעם לא עישנת?! ככה מתחילים, ממצמוצים!
יוכבד : זהו, זהו.. למה שלא תלך לראות איזה רופא שיראה אותך, רופא עצבים, אתה לא נראה לי שקט, אני מתחילה להיות מודאגת הרי אתה לא רוצה לראות אותי אלמנה, לא?
יוכבד : זרובי מה השעה?
יוכבד : או חמש בבוקר זה כבר ממש בוקר
יוכבד : ואתה רוצה ללכת לישון בבוקר?
יוכבד : ואני חשבתי שהתחתנתי עם בעל שבבקרים הולך לעבודה ורק בלילה ישן.
יוכבד : ועלי אתה לא חושב, אגואיסט…
יוכבד : לבוא? לאן? לישון?
יוכבד : ביחד?
יוכבד : באמת? בוינה, בוינה בוינה בוינה, איתי זה לא ילך לך ככה. אני לא אחת כזו שאומרים לה בואי אז טראח היא קופצת. בוינה בוינה הוינה בוינה…
יוכבד : נכון, אתה בעלי, אבל אתה לא יכול כבר בערב הראשון… להציע לי כל מיני הצעות מהסוג הזה .. הלו? אתה ישן?!
יוכבד : ומה יהיה איתי???? עלי אתה לא חושב?
אני רוצה הביתה לאמא שלי…. אני רוצה לאמא.. אני רוצה לישון…..
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
