ביקורת מאת Elybikoret
הסטודיו לאומנויות התיאטרון של יורם לוינשטיין נוסד לפני כ 20 שנה ושוכן כיום בכוונה בשכונת התקווה ומבצע פרויקטים משותפים עם תושבי השכונה כדי לגלות ולפתח את הפוטנציאל של התושבים ולחשוף אותם לחויות המיוחדות של התיאטרון וזאת בנוסף לפעולות הקהילתיות עם קהלים שונים,11 במספר, קשישים, נוער בסיכון, עובדים זרים וכו' בשכונה.
הסטודיו פתח את העונה הנוכחית בהצגה "נוף ילדות" מאת האנגלי דניס פוטר שאין לו כל קירבה עם הרי פוטר. המחזה הנו כמעט אוטוביוגרפי ועוסק בתקופת מלחמת העולם השנייה בה לונדון הופצצה קשות והילדים הועברו לכפר בו הם מבלים יום. זהו סיפורם של שבעה ילדים המושפעים מהוריהם, מהאלימות, מהמציאות, מהתופעות הסובבות אותם ונותנים דרור לדמיונם במשחק כדי לשכוח את מציאות המלחמה ולהעביר את הזמן.
עיבד את המחזה וביים אותו רועי מליח רשף. הבימוי קיצבי, כוחני, מרתק ומאפשר לשחקנים לפתח כל אחד דמות וטיפוס אחר. התפאורה – ניב מנור – קומפקטית, מתנועעת, תכליתית. המשחק של כל המשתתפים טוב מאוד ומעורר תיאבון לראותם בהתפתחותם במהלך השנה בהצגות נוספות.
נהנתי ביותר מוילי – אור מאיר, שגילם בצורה יפה מאוד טיפוס שובב של ילד הרוצה לחיות בשלום עם כולם, מג'ון – אלון אופנהיימר, ה'גיבור' הלא מפחד, העומד על שלו והמעיז ובסופו של דבר גם המצליח. פיטר – מני פלורנטין, היה בריון למופת. שכנע בצורה כזו שלא הייתי רוצה לפגוש אותו בסימטה אפלה. גם רימונד – יאיר מוסל, גילם את תפקידו כמגמגם וקצת מופרע בצורה כזו שלעתים פיקפקתי האם הוא לא משחק את עצמו. אודרי – טל בלנקשטיין, הייתה ילדה תקיפה טיפוס גברי כנדרש.
במחזה אנו רואים את המציאות של המבוגרים, השאיפה לכוח, הרצון להשפלה ,לשלטון, לכפיה, בעיניהם ובדמיונם של ילדים.
לראות או לא לראות:הצגה יפה, משחק טוב, ערב נעים ביותר.
מתוך עכבר העיר און ליין
ביקורת "נוף ילדות" / נכתב על ידי elybikoret , 3/12/2007 00:21
