מחזה: נוטות החסד
מחזאי: אייסכילוס
דמות: קליטימנסטרה
נמנמנה! הוי, ישנניות מצאתי לי. שעה שבגללכן רובץ עלי קלון בקרב שאר מתאים. כינוי הגנאי רוצחת איננו סר מעל שפתי הרפאים. עלי להתרוצץ מושפלת! תארו לכן. אשמה כבדה הללו מטילים עלי. זו שהיתה קורבן לאלימות קרוביה, שום אל אינו תומך בי ומביע זעם על אף שבני שחט אותי במו ידיו! פתחי את ליבך וראי את הפצעים שלי! הרי הרבה מנחות ליקקתן מידי, תקרובת טעימה של נסכים בלא יין. על אש האח ערכתי לכבודכן כרות בדמי הלילה כששובת פולחן אלים. אבל הכל לשווא. רומסים את כבודי!
הקשבנה, על נפשי אני מעתירה. עורו אלות מעמקים! מתוך חלום אי היא קליטימנסטרה הקוראת לכן!
יללנה עוד אך הבחור נמלט מכאן. אכן למבקשי חסות יש פטרונים.
את ממשיכה לחלום מבלי לחמול עלי? ובני, רוצחי, נשא רגליים והלך?
מספיק לצעוק מתוך שינה, צריך לקום! היש לכן עוד תפקיד מלבד לגרום צרות?
העייפות והשינה קשרו ביחד קשר ומצצו מן המפלצת את כוחה.
מתוך חלום את משתלחת בחיה. נובחת כמו כלבה כמהה תמיד לדם. מה יש לך?! נעי את הלאות! די התפנקת. אל תשכחי את הפגיעה! חושי את תלונותי דוקרות בתוך כבדך. זהו טיב דרבנותיו של המצפון. נפשי נא על פניו הבל מצחין מדם. יבשי את החור באש מתוך קרבייך. זנקי עליו שנית לסחוט נשפת אפו.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
