מחזה: מה אכפת לציפור
מחזאי:חנוך לוין
דמות: נרות שבת, אישה
בזמן האחרון, השד יודע, תוקפים אותי מן כיסופים כאלה, געגועים לימי אבא שהיה ואיננו עוד. כשאני עובדת ליד בית כנסת, נעשה לי פתאום חם בבטן ורך, כאילו התחלק לי נטף שומן בושט. ואפילו דמעונת מתוקה חמצמצה בקצה העין. ואני מתחילה לשאול את עצמי כל מיני שאלות כמו: מי ברא את העולם? ואיך נברא? ומה קורה עם הנשמה לאחר המוות? ומותר האדם מהבהמה? כל מיני שאלות שלמדע אף פעם אין תשובות עליהם. רק שאלות. שאלות שאלות שאלות. לשאול הם יודעים הסקרנים הקטנים. החטטנים. נברנים. פקפקנים וספקנים. הססנים! שמאלנים. אמנים. חאריינים. זונות, הומואים, פדראסטים, סיסים. פארסים. ערבים. חזירים. מניאקים. חאריאטים. חארות. ג'ורות. ערסים. פארסים, סיסים, אשפיסיטים, פטשיסטים, קומוניסטים, סיפיליסטים, מאזוכיסטים, ניהיליסטים, זובי. נוד פישא, קקה. קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!
ואני, מה אני? יהודיה פשוטה וחמה, רוצה אחת ולתמיד מענה לספקות המנקרים בי, רוצה קצת סדר בעולם. נקיון. וטוהר. הכי חשוב הטוהר. טהרת המשפחה, גבר יהודי טהור, זיווג יהודי טהור. הוא -מסתכל בך בבישנות במבט אלכסוני. את – משפילה עיניים ומסמיקה – סומק יהודי! הוא פותח בבישנות טהורה את חגורת מכנסיו, את מסירה בצניעות יהודית את החזייה שלך, מחליקה ביד ענוגה על שדייך הטהורים. כשהשביס עדיין לראשך, את משתרעת על המיטה הנקייה, מפשקת בבישנות טהודה את רגליך, מכניסה אצבע לפי ערוותך הכשרה ומדגדגת קצת…. הוא מעיף מבט אלכסוני ומסמיק, גם האיבר שלו מסמיק, הוא מתחיל לטפטף נוזל יהודי שקוף וטהור, גם את כבר מטפטפת, רוטיב נפלא, חמים, כמו.. כמו רוטב הדגים הממולאים של אמא בערב שבת. ואז הוא אומר ברכה ואת עונה בצניעות – אמן! ואז הוא תופס אותך, הופך אותך, מכניס לך שטרונגול וקורע את הכוס של האמאמאמא שלך. קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!
כן, ילדות טהורות, צניעות, כשרות, אהבת ארץ ישראל השלמה, שבת, נרות שבתף התמונה הזאת הצובטת את הלב, כל המשפחה סביב השולחן, על נשולחן מפה לבנה, חלות מכוסות, נרות שבת דולקים. בחצר – אחמד. אנחנו קוראים לו והוא נכנס. "שבת שלום אחמד", "גןד שבס גברת" "בוא, בוא תיכנס אחמד, ראית פעם נרות שבת? אלו נרות שבת". שניים לופתים אותו מאחור אחד מושך את היד שו קדימה, שם אצבע אחת מעל להבת הנר, ריח בשר חרוך, האצבע משחירה, אחמד מזמר זמירות שבת, כולנו, כל המשפחה, כל החברים, כל בני ישראל מצטרפים אליו: "לך דודי, לקראת כלה פני שבת נקבלה" קאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקאקא!
כן אלו הכיסופים לטוהר התוקפים אותי בזמן האחרון.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
