מחזה: מה אכפת לציפור
מחזאי: חנוך לוין
דמות: אישה בלי כובע

יש לך כובע.
איזה כובע יפה יש לך.
אנגלי בטח, תוצרת חוץ.
הרבה זמן לא ראיתי כובע כזה. נפלא.
איזה כובע. איזה כובע בחיי.
יש לי חולשה מיוחדת לכובעים. הכובע, לדעתי, נמצא בין האדם לבין השמיים. אהבת? עכשיו המצאתי.
את בטח שמחה מאוד עם הכובע שלך. איזה כובע.
כשאת צוחקת הכובע רוקד לך הראש. עכשיו די, הוא נח.
פצירה. פצירה לציפורניים. איה יופי פצירה יש לך. בטח מפלדה שוודית.
משייפת לך את הציפורניים בהנאה. נו, כשיש פצירה- אז משייפים.
גם אני אוהבת לשייף את הציפורניים בפצירה. איזו פצירה. בדיוק כמו שאני רוצה.
זה לא פצירה, זה חלום.
פספסת את האמצע החמישית. כן.
כן. איך יצא לך גם כובע וגם פצירה אני באמת לא יודעת. משגע.
רוקד הכובע ורוקדת הפצירה.
שוקולד. גם שוקולד. שוקולד. הייתי מוכנה להישבע שיהיה גם שוקולד, והנה, שוקולד. שוקולד. יש לך שוקולד. שוקולד, שוקולד יש לה. שוקולד יש לך. שוקולד. בדיוק שוקולד יש לך. בדיוק שוקולד. אני משתגעת שוקולד. שוויצרי. שוקולד שוויצרי. תביאי לי…טעים מה? מתוק לך בפה. נימוח לך אה? מתוק לך! מתוק לך בפנים מה? אויש מתוק לך.. אויש…. מתוק לך מה? תביאי לי, תביאי לי! את יודעת שהכי הרבה אני אוהבת מתוקים ! ומכל המתוקים הכי הרבה אני אוהבת שוקולד!
זה באמת מעניין שיש לך שוקולד בדיוק כמו שאני רוצה!
מתוק לך בפנים! מתוק לך! טוב לך! לך טוב!!!
השוקולד הרג אותי.
כן. כן כן. יש אנשים שיש להם גם כובע גם פצירה וגם שוקולד.ראיתם כן..כן כן. כן.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן