מחזה: מדיאה
מחזאי: אוריפידס
דמות: מדיאה
הו ילדי,לכם יש עיר ובית בו תגורו כשתטשו אותי האומללה תמיד ללא אימכם אני אלך אל ארץ גלותי בטרם אראה את אושרכם ואתענג. בטרם אקשט לכם כלה,יצוע נישואין ואנפנף לפיד.כי מתברר בני שסתם אתכם טפחתי וסתם טרחתי ונקרעתי לגזרים בכאבים על ערש הלידה. ואף טליתי אומללה בכם תקוות שתכלכלו אותי לעת זקנה וכשאמות שתטפלו בגוויתי בידיכם האהובות. המחשבה המתוקה גוועה עכשיו כי כשייטלו אתכם אחיה בייסורים ובמרירות. אמכם לא תראה עוד לנגד עיניכם,סדרי חייכם ישתנו. הו למה אתם מתבוננים בי ילדי? מדוע החיוך האחרון הזה? לא לא אוכל. מה טעם לנצל אותם כדי לייסר את אביהם אם אתאמלל כפליים? לא ביטלתי את תוכניותיי! מה יש לי? רצוני להיות ללעג על שפטרתי את אויבי מעונש? יטש להעז. הו איזו פחדנות לפתוח לב לטיעונים רכרוכיים! אני בשום פנים אינני מפקירה את ילדי להתעללויות שונאי. בואו בני אני רוצה להיפרד..הו יד ענוגה הו פה מחמד נפשי..לכו לכו.אינני מסוגלת להתבונן בכם יותר..אני נכנעת.
ברור לי שאני עושה דבר נתעב.אך בליבי על התבונה גובר היצר שבגללו חיי אדם מלאים זוועה.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
