מחזה: ליזיסטרטה 2000
מחזאי: ענת גוב
דמות: מאדאם שרמוטוס
אז כמו שלמדנו גברים מתחלקים לשני סוגים, אלה שמדברים על זה ואלה שעושים את זה.
בדרך כלל אלה שמדברים על זה לא עושים את זה ואלה שעושים את זה לא מדברים על זה.
ויש את אלה שלא מדברים על זה ולעומת זאת גם לא עושים את זה מי יודע מה…
אז הם הולכים להרוג.
הקירבה אל המוות מרגשת אותם, הם מפצים את עצמם על זה שסוד יצירת החיים נמנע מהם וניתן לנשים.
הקונקורנציה אינה קלה, להפריד אותם מהמלחמה זה כמו להפריד ילד מהצעצוע האהוב עליו, שגם אם הוא יהיה קרוע ומסריח הוא לעולם לא יוותר עליו מיוזמתו.
דרוש כאן לחץ פיזי מתון… וככל שאנחנו נהיה יותר טובות ב"זה" כמו שאתן קרואות לזה בחברה הגבוהה, ככה הסיכוי שלנו לנצח יהיה גדול יותר.
אז מה צריך לעשות?
ובכן, הדרך היעילה ביותר להשתכלל במין היא להחליף ביבנינו מתכונים, כלומר כל נקודה רגישה שגילינו בגוף של הגבר או בשלנו- מייד להעביר הלאה לחברות.
אוקיי, אז מי ורצה להתחיל?
אני רואה שאנחנו ביישניות… אוקי אז נתחיל מהתנוחה האלמנטרית, בטן לבטן…
קומי בובה, את שכבי נא, יו און טופ אוף הר… היתרון האיכותי של התנוחה הזאת טמון בחיכוך המדוייק של הקליטוריס.
כולכן יודעות איפה הקליטוריס, כן?
קליטוריס? הלו? יש מישהו בבית?
יש צדיקה אחת בסדום שיודעת מה זה קליטוריס?
אני מזועזעת מהבורות שלכן…
אני רואה שאין ברירה אלא לעבור למפות
אז כאן למעלה, מתחת לגבעונת הקטנה הזאת מסתתרת הנון צדיק הסודית שלנו…
הקלי-טו-ריס… הנה כאן.
מי שמצליח להגיע אליו מרגיש כמו אלוהים.
אין הנאה גדולה יותר לגבר מלהביא את האישה לשתות את השמיים.
זאת תמצית הגבריות.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו