כשהגשם יפסיק לרדת – אנדרו בובל – אליזבת'

מתוך: כשהגשם יפסיק לרדת
מאת: אנדרו בובל
תרגום: דורי פרנס
דמות: לינדה

צבעתי את הקירות. אוף-ווייט. לבן לגמרי זה בוהק מדי. כמו בית-חולים. אתה אוהב את הצבע?
שני שוטרים באו הנה. הם רצו לחקור אותי על אירוע בפארק שהיו מעורבים בו אתה, וילד בן שבע. הייתה האשמה שאתה נגעת בו באופן לא הולם בשירותים ציבוריים בזמן שאמא שלו חיכתה בחוץ.
אני חשבתי שהמח שלי נסחף. ברור שאני משתגעת. וזה מה שאמרתי להם, אלא מה. הייתה איזו אי-הבנה. אני מכירה את בעלי. הוא לא מתעסק עם ילדים. יש לו ילד בעצמו. הוא אבא. הם אמרו שבכל זאת הם עדיין רוצים לדבר איתך.
אז אמרתי להם איך אתם מעזים להאשים את בעלי בדבר כזה. והעפתי אותם החוצה. הראיתי להם את הדלת. אני רתחתי שאין לתאר. וכשהם הסתלקו והייתי לבד הרגשתי כאילו כל העולם התהפך. והסתכלתי מסביב וראיתי כמה החדר שלנו מלוכלך. מטונף.
שכבות של אבק ולכלוך וזוהמה וחרקים מתים. שנים של הזנחה. אז התחלתי לנקות. דלי, מים חמים וסבון קצף. שטפתי את הקירות, את התקרה, אפילו את המנורות קרצפתי. איבקתי את הספרים ואפילו קרצפתי בין האריחים עם מברשת שיניים. וכשסיימתי הסתכלתי מסביב וזה נראה בדיוק אותו דבר. ואז תליתי את התמונות בחזרה על הקירות. והחזרתי את הספרים למדפים והזזתי את הרהיטים בחזרה למקום ובדיוק כשהזזתי את הארון הוא נטה קצת הצידה ומשהו נפל מלמעלה ונחת ליד הרגליים שלי… ילקוט עור. די ישן. משהו שהיה לך מאז שהיית ילד. שאיזה דוד נתן לך, אמרת פעם. ובפנים יש אוסף צילומים של ילדים קטנים, ערומים, בזמן אקט מיני עם מבוגרים. בבירור במצוקה. בבירור מבוהלים. ובין הצילומים. בין הצילומים, הנרי, תמונות של הבן שלנו.
אתה נגעת בו? נגעת בו? אתה נגעת בו?
הנרי אני רוצה שאתה תסתלק… מהארץ… מהחיים שלנו… מהקיום. אם תסרב, אני אמסור את הילקוט לשני השוטרים האלה. הם השאירו לי כרטיס.
אני אוהבת אותך. בגלל זה אני מגרשת אותך ולא מסגירה אותך לרשויות. עם כמה שזה מתועב. אבל אני אמחק כל שריד שלך מהחיים שלנו. וכל פעם שהילד ישאל עליך, וברור שהוא ישאל, אני אשתוק. זה יהרוג אותנו אבל אני אמשיך לשתוק. זה יהיה כאילו לא היית קיים אף פעם. עכשיו לך.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את התסריט עצמו.