חוטאים – יהושע סובול – אישה

מחזה: חוטאים
מחזאי: יהושע סובול
דמות: אישה

יום יפה, נכון? אין אף ענן. השמיים בהירים. השמש חמה. באמת יום יפה. יש בזה נחמה כלשהי, אתה לא חושב? אתה כן. אני שומעת את המחשבות שלך. שאגיד לך מה אתה חושב הרגע? אתה מתפלל בליבך: "אלוהים, תשתיק כבר את האישה הזאת". אתה פוחד לדבר. אני יכולה להרגיש את הפחד שלך. אתה לא חייב לענות לי. למרות שהייתי נותנת את החיים שלי בעד מילה אחת מהפה שלך. לא חשוב איזו מילה. רק מילה אחת. אבל זה מסוכן מדי בשבילך.
שמעתי אותך כשבאת. זיהיתי את הצעדים שלך במסדרון הכלא. רציתי לקרוא לך אבל עצרתי את עצמי לפני שהמילים יצאו לי מהפה. חשבתי: אולי הם לא יודעים שזה אתה. שאתה הגבר שהתעסק עם אישה נשואה. אתה יכול לדמיין לעצמך מה היתה המחשבה הבאה שלי? חשבתי שפרצה מהפכה, שהמשטר מסולק, ואתה באת לשחרר אותי. חיכיתי שתסיר את הברדס השחור מעל לראש שלי. שתגלה את העיניים שלי ותשחרר את הידיים שלי מהאזיקים.
ואז שתלת אותי בתוך הבור הזה, והכל חזר אליי. הם הולכים לסקול אותי למוות נכון?
אתה זוכר שיצאנו מהמסעדה של ההודי הזקן? שוטטנו לנו לאורך החוף העזוב והגענו לסוכת המציל. היה לילה חמים. האוקיאנוס העצום לרגלינו. זה היה גן עדן בשבילנו. עשינו אהבה עוד ועוד. הגוף היפה שלך. הגב החזק שלך. מגע האצבעות שלך בעור שלי. צלצול הטלפון הנייד שלך העיר אותנו. אתה הצצת במסך וקראת: "אוי ואבוי! זאת היא! מה אני אגיד לה?" אף פעם לא ראיתי מישהו מבוהל כמו שאתה היית באותו רגע. אמרתי לך: "תגיד לה את האמת". אתה לטשת עליי זוג עיניים מוטרפות מאימה, כאילו יש לך עניין עם משוגעת. אז אמרתי לך: "תגיד לה שהלכת לראות את האוקיאנוס. תגיד לה שהיתה לך התגלות דתית ונשארת כל הלילה על החוף". אתה חזרת באוזניה על הדברים שלי מילה במילה ואז סיימת את השיחה וחייכת לעצמך בהקלה. גילית כמה קל לשקר.
היא אילצה אותך לדווח עלינו למשמרות הצניעות. אתה סיפרת לה עלינו והיא אילצה אותך. אתה הלכת והלשנת עלינו למשמרות הצניעות. אני פשוט – אין לי מילים. זה מפלצתי. זה – אני לא יכולה להסתכל עלייך. לא יכולה להקשיב לקול שלך. לא יכולה לסבול את הריח שלך. את הנשימה שלך. אתה לא גאה במה שעשית. אני מכירה אותך. אתה אדם טוב, אבל לפעמים אתה חלש. לפעמים אתה מלא פחד. משותק מפחד. אתה לא יוצא מהכלל. אפילו זה אתה לא. אתם הגברים כולכם קפואים מפחד מאיתנו, הנשים. אתם לא מסוגלים להתמודד עם התשוקה שלנו. אתם לא מסוגלים להתמודד עם המיניות שלנו. אתם לא יכולים לסבול את החולשה שלכם שמנוגדת לעוצמה שלנו להרגיש. לאהוב. להיות. אתם מכסים אותנו בסמרטוטים השחורים ומכריחים אותנו לעטוף בהם את גופנו מכף רגל ועד ראש. לעוות את כל הצורה שלנו.
אתה יכול לברוח ממני לסוף העולם. אבל אף פעם לא תוכל לקחת ממני את השמחה שנתת לי כשהיית בא אליי רועד מתשוקה.
למרות שזה הוביל אותי לבור הזה שבו אני תקועה עכשיו, מחכה למטר האבנים שירסק את הגולגולת שלי, אני אומרת לך שאני מאושרת וגאה שעשיתי את זה.
אתה היית האהבה היחידה שהיתה לי.
אני רוצה להרגיש אותך. אני עדיין חיה. בוא הנה. תיגע בי.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו