מחזה חדש, מרענן, בן זמננו, המדבר בגובה העיניים. "כל הזעם הזה" מאת קית' רדין הוא חוויה מרעננת ומחדשת בנוף התיאטרון הישראלי.
על הסטודנטים למשחק הישראלים לעבור הכשר דרך התנסות במחזאות קלאסית, מודרנית וישראלית. כך הצופים חוזרים ורואים את אותם המחזות בגירסאות שונות. חידושים של העלאות יצירות שלא עלו עד עתה – הם משהו נדיר. בסטודיו יורם לוינשטיין מאתגרים את הסטודנטים הפעם במחזהו של קית' רדין האמריקאי "כל הזעם הזה" "ALL THE RAGE", שמדבר לצופים בגובה העיניים, הודות לתרגומה המצוין והרהוט של עינת ברנובסקי, ולבימויו המוצלח של רוני מנדלסון את צוות השחקנים המעולה.
המחזה עשוי כמארג של סצינות המתרחשות עם דמויות שונות בכל אחת, לכאורה – ללא קשר. אך בהמשך, מתגלה הקשר בין כולם, והמעגל נסגר עם זה שכל אחד בא על שכרו, לטוב ולרע. כל התעלומות נפתרות, ובדומה ל"מקבת" – הרבה גוויות נותרות על הבמה. הפאזל מזכיר את הסרט יוצא הדופן "התרסקות".
גיא הירש כ"וורן" הוא העוגן של המחזה. אישיותו הדינמית והתוססת לא מותירה לצופים רגע דל. הצלחת המחזה בהפקה ראשונה זו בישראל תלויה בו לגמרי. אך לא רק. אשתו בהצגה, הלן (יעל ווקשטיין הרבגונית), שקנאתו לא נותנת לה מנוס אלא להימלט מהבית בדמות גבר, מעבירה אותה לבית סנוב עשיר המתבודד בביתו (ומזכיר בטיפוס שלו את הווארד יוז). שם היא\הוא משמש כמזכיר. אייל היינה-גלי מושלם לתפקיד הבוס. עורך הדין טים (אורי מזעקי) שמסייע לוורן להיחלץ מאישום ברצח שותפו, שהונה אותו, נחשף בסצינת הפיתוי וההתעלסות עם אנבל (מיטל גל, סמל הסקס והפיתוי) כטיפוס שונה לחלוטין ממהותו כעורך דין.
מיטל טל ממלאה את הבמה כפצצת אנרגיה מלאת קסם ויופי. דמות קלאסית של לוקרציה – סמל התאווה, אחד משבעת החטאים הקרדינליים גודשת את הסאה – הוא פשוט רוצח אותה. הגוויות נערמות על הבמה. גם אהובו ההומו של עורך הדין מסיים את חיו באמבטיה עם כדור בראש, כמו מארה, ממנהיגי המהפכה הצרפתית. מאיר טולדנו כשוטר שנשבע לפתור את בעית הרצח בביתו של וורן – מרשים במשחקו, כמו כל אחד ואחד בהצגה זו. כל הצוות – אוהד טויזר כאגי, ליאור שיקווה מצוין כמזכיר הראשון של העשיר המתבודד, איתי רוטנברג נפלא בדמות כריס,החבר ההומו של טים; כך גם תום חגי האכספרסיבי כסידני – אחיה של אנבל.
לסיכום – הצגה מותחת, קצבית, עשויה היטב עם שחקנים משובחים ביותר, עם תפאורה מתחלפת מקורית ויפה של אבי שכוי, תלבושות של כנרת טופז, תאורה של מאיר אלון ועיצוב תנועה נהדר של עמית זמיר.
הצגה מושקעת ומוכנה לעלות בהפקה של תיאטרון מקצועי. עד ה- 1.1.11.
