ונשיקה לדודה – דודה – חנוך לוין

מחזה: ונשיקה לדודה
מחזאי: חנוך לוין
דמות: דודה

אנשים צעירים יושבים וחושבים: מה זה כבר לשבת, אוי, אם רק הייתם יודעים מה זה לשבת- אוי, לשבת, לשבת, לא הייתי מאחלת לשונאים שלי! – באתי לרופא, אני עצמי הרי מהרפואה, מהאורולוגית, אבל כאן הייתי צריכה לפנות לגסטרו-אנטרולוגית, היא נמצאת באותו בניין, רק מאחורה, והרופא שאל בצחוק, מה לך ולטחורים, את הרי מהאורולוגית, נו, אירוניה של הגורל, גם אני הייתי צוחקת לו הטחורים היו אצלו ולא אצלי, אחות ראשית מהאורולוגית עם טחורים בגסטרו-אנטרולוגית, נו, בקיצור, לא יודעים למה, יציאות קשות אין לי, אף פעם לא היו לי, להיפך, תמיד רכות, מילדות היה לי רך, תמיד אמרו לי, אוי, את עם הרכות שלך, גם על ההיגיינה תמיד הקפדתי, אצלי בבית כמו שאתה רואה בית מרקחת, אפילו השירותים בית מרקחת, ושם, מאחורה- בכלל חדר ניתוח, אז איך זה, ומילא, לא רק היתה התרחבות של הורידים- חצי צרה, אבל נוצרה פקקת, פקקת, כזו אירוניה של הגורל, פקקת פרוקטולוגית לראשית מהאורולוגית, פציינטים לא יודעים שכשאני צועקת "קאטטר לרוזנצוויג!", אני בעצם אחרי צעקה של אחות אחרת, "נר לצ'רנברודא!", ובאמת ניסו נרות, ניסו רטיות, ניסו קשירה של הטחורים, כלום לא עזר, יש לי דימום, יש לי גירוד, יש לי מורסות, יש לי התבקעות הרירית- מופתע, מה? – חושבים שאני אישה פשוטה, לא רבותי, אצלי בפנים לא פשוט בכלל, עכשיו השאלה מה עושים, אומרים שאולי צריך ללעוס יותר זמן, אבל כשהתותבות מתנדנדות בגלל נסיגת בחניכיים בגלל דלקת מוגלתית חזקה ויש דימום חזק כל ערב כשאני מורידה אותם כי יש הצטברות גדולה של פירורים מתחת- זה לא פשוט כמו שזה נראה, לתת עצות זה קל, אז תאר לעצמך אם אני אוכלת בבוקר לקרדה מעושנת ומצטבר שם עד הערב- ועל לקרדה בבוקר אני לא מוכנה לוותר שיהרס העולם! – אז קורה אסון גדול וכאב שאי אפשר לתאר, והרי אותה הלקרדה שעושה לי בבוקר דלקת בחניכיים, עושה לי בבוקר יומיים אחרי זה פקקת בפי הטבעת, אבל למה שיהיה אכפת לה ללקרדה, היא דג ועוד מטורקיה- אבל בני אדם, אזרחים מפה, גם להם לא אכפת כלום, שוכבים במיטות ולא מעניין אותם מה אני עוברת כשאני צועקת "קאטטר לרוזנצווייג!", שהפקקת בורידים למטה משתוללת לה והתותבות רוקדות להן בינתיים בפה, לא מעניין אותם ולא רואים, ולמה שיראו, את מי זה מעניין, אנשים מתעסקים בשטויות, קונים טלויזיות ונוסעים לבלות בפריז, ואת הטחורים והתותבות של הדודה לא זוכרים. ועכשיו נעבור לחדר השינה, ואני אבדוק לך את הפוצ'י-פוצ'י אם לא צריך קאטטר, ואתה תתאר לי את האישיות שלך..

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו