השעות – דייויד הר ומייקל קנינגהם – וירג'יניה וולף

סרט: השעות
דמות: וירג'ניה וולף
מאת: דיוויד הר ומייקל קניגהם

מר וולף איזו הפתעה.. עבדת בגינה לא רציתי להטריד אותך. אני בסדר, לא קרה כלום.
יצאתי סתם לטייל בשדרות זה מין לילה שכזה שמטיילים בו לא נעלמתי, יצאתי לשאוף אוויר
זה נראה לך מסתורי?
אני בסדר. נמאס לי מהפיקוח הצמוד הזה, מהכליאה הזאת. מוקפת ברופאים שמספרים לי מה טוב בשבילי ומה לא.
מי יכול לשפוט יותר טוב ממני?
מצבי השתפר. מצבי טוב יותר, מצבי טוב מאוד, מצבי מצויין! אני בסדר. אין כאבי ראש, אין מצבי רוח, אין התעלפויות, אין קולות,
לא פגעת.. לא עשיתי לעצמי כלום כבר הרבה מאוד זמן….
הגיע הזמן שנחזור ללונדון אתה לא חושב?
הרי אי אפשר להתגורר בפרוור הזה לנצח…
הגיע הזמן שנחזור ללונדון. אני מתגעגעת לחיים בלונדון.
אני חיה בעיירה שלא רציתי לחיות בה, אני חיים שלא בקשתי לחיות. איך זה קרה?
אני לא כפוית טובה, חיי נלקחו ממני.
אלה לא הקולות שמדברים אליך, זו אני. זו אני לאונרד, זו אני. אני מדברת אליך!
אני גוועת בעיירה הזאת! לכודה כאן, לכודה בתהום אפלה ורק אני יכולה לדעת.
רק אני לבדי יכולה להבין את המצב שלי.
אתה חי עם הפחד שאני אתאבד? יקר שלי, אני חיה איתו גם.
אני רוצה לחזור ללונדון. זוהי זכותי. זוהי זכותו של כל יצור אנושי ואני בוחרת.
אני בוחרת לא בנמק המשותק של הפרברים אלא ברעש, בהמולה האלימה של העיר!
זו הבחירה שלי. גם לחולה העלובה, האומללה ביותר צריך לתת זכות דיבור בנוגע למה שטוב בשבילה.
הייתי רוצה להיות מאושרת בשלווה הזו בשבילך… באמת…
אבל אם זו בחירה בין ריצ'מונד למוות-
אני בוחרת במוות.
אתה נתת לי את האושר הכי גדול שהיה לי, והיית כל מה שמישהו היה יכול לבקש,
אבל אני הורסת לך את החיים. אתה לא עובד, לא ישן, אתה לא חי. רק דואג לי כל הזמן.
אני חייבת לך את האושר שלי. אני חייבת לך את חיי… אבל הכול נעלם לי…
אני לא חושבת שיש אנשים מאיתנו אבל לא תמצא שלווה בכך שתברח מהחיים..
בוא נחיה יקר שלי. בוא ניסע ללונדון.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו