הצגה מענינת ומיוחדת שכדאי לראותה – דפוק ת'זר

ביקורת הצגה- "דפוק את הזר", פסבינדר

הצגה מענינת ומיוחדת שכדאי לראותה.
מאת : elybikoret

ריינר וורנר פסבינדר הגרמני שמת בגיל 37 ממנת יתר של קוקאין נחשב בחייו לאחד מעמודי התווך של הקולנוע הגרמני המודרני כשברוב סרטיו ישנם סממנים נאציים. הוא היה גם במאי מפורסם וכתב כמה מחזות. אחד ממחזותיו הורד מהבמה בגרמניה ע"י הקהילה היהודית בטענה שזהו מחזה אנטישמי. אחד המפורסמים ממחזותיו הוא "דפוק את הזר" או במקור קצלמאכר.

אחת הבעיות שהעסיקו את פסבינדר שהיה הומוסקסואל מוצהר היתה הניכור והזרות החברתית בחברה והשנאה שלה לזר, לשונה, לחריג. יש החושבים ואומרים שהזר, הנכרי זה הוא ומחזה הינו אלגוריה ואולי קצת האוטוביוגרפי.

המחזה מספר על עובד זר שבא לעבוד בסופרמרקט בעיירה קטנה והיותו זר ושונה ממריד את התושבים המשועממים. הנשים בעיירה נמשכות אחריו מסיבות מיניות והגברים יוצאים נגדו כי רואים בשונה מתחרה עם ביצועים מיניים, לדברי הנשים, טובים משלהם. סיבות נוספות הן גם דאגה לפרנסה,מקומות עבודה וכו'.

כל המחזה שזור בסצינות מיניות,אקטים מיניים והכל לא ברמזים אלא בצורה בוטה. התושבים מוצאים פורקן ליצר הכוחני והרגשת העליונות שלהם בהתנפלות והתנכלות לזר, במכות אכזריות ובפעולות הבאות להשפילו כגון הטלת מימיהם על פניו ואיום בסירוס.

תרגם את המחזה אבישי מילשטיין בצורה רהוטה ויפה. התפאורה – ניב מנור שתכנן גם את התלבושות היתה מיוחדת. שני חדרים משני צידי הבמה כאשר חזיתות החדרים נפתחות ונסגרות ובמצב סגור משמשים כמסך עליו מוקרנים קטעי וידאו מוקלטים או בזמן אמת.

התפאורה ענתה על הצרכים של הבמאי – כפיר אזולאי המעביר אותנו מחדר לחדר ומקטע וידאו מאחד לשני או ביחד. יחד עם זאת היא נראתה כסטרילית, מנוכרת משהו ולא מתקשרת עם עלילת המחזה. צורה זו של בימוי יצרה הצגה אמנם עם קצב מהיר אך פוגע ברציפות וההצגה נראתה, לי לפחות, כמורכבת מקטעים קטעים שלא כולם התחברו יפה.

קטעי הוידאו והסרטים הסיתו את תשומת הלב מהשחקנים. סצינות האלימות – אורי בוסתן היו טובות מאוד והיתה לצופה הרגשה שהמכות וההאבקות הן אמיתיות. המשחק של כולם היה טוב מאוד וכל אחד מהמשתתפים שגילמו טיפוסים שונים אחד מהשני עיצבו אותם היטב.

נהניתי מאוד ממשחקו של פאול – יאיר מוסל שהיו בו התכונות של מנהיג הממריד הדומיננטי ההחלטי והסמכותי. אריך – גלעד אבנת היה מלא תיסכול ושנאה לזר. יורגוס הזר – שחר גריידי שיחק משחק מינורי חלק וטוב שהדגיש את זרותו נמנע מכל סיכסוך וקשר והדבר הכמעט יחיד שהעסיק אותו היתה העבודה ולחיות בשקט.

מרי – אנדריאה שוורץ וגונדה – הילה טוביאן הראו את קצת החום, החיבה והתשוקה שיש במחזה ,היטב. פרנץ – רפאל עמר,ברונו – יניב עדני,הלגה – יפית שלו – בוגרת הסטודיו ואלזבט – ימית קשביץ גילמו את המוטל עליהם בהתאם לתפקיד על הצד הטוב ביותר.

לראות או לא לראות: הצגה מענינת, מיוחדת שכדאי לראותה.

20/05/08

מתוך אתר "פרשן" http://parshan.co.il/index2.php?id=1574&lang=HEB