מחזה: המתאבד
מחזאי: ניקולאי ארדמן
דמות: קלאופטרה מקסימובנה
תן לי להציג את עצמי, מיסייה פודסיקאלניקוב. שמי- קלאופטרה מקסימובנה. אבל אתה יכול לקרא לי קיקי. ועכשיו שאנחנו כבר מכירים, אני רוצה לבקש ממך טובה קטנה. כיון שאתה ממילא עומד להתאבד, תהיה נחמד ותתאבד למעני. אל תהיה אגואיסט, מיסייה פודסקאלניקוב, עשה את זה בשבילי.
כבר התחייבת? למי? לראייסה פיליפובנה? אויש הכלבה! אם אתה תתאבד בגלל היצור הזה, אז אולג ליאונידוביץ' לא ירצה אותי. תתאבד בגללי, ואז הוא לא יסתכל לכיוון שלה. אולג ליאונידוביץ' הוא נשמה רגישה, והיא.. ראייסה פיליפובנה היא פשוט כלבה.
אני מספרת לך את כל זה כי אתה אדם רוחני. היא מסוגלת לאכול זכוכיות מרוב תאווה. היא רוצה שהוא ינשק אותה בכל הגוף. והיא רוצה לנשק כל סנטימטר שלו. הגוף, הגוף!!!
שום דבר מלבד הגוף.. בשר, בשר, בשר.. אני מעריצה את הנשמה שלו, את הרוחניות שלו. ואני רוצה שהוא יעריץ את אותם הדברים אצלי. אתה מבין פודסי? אני יכולה לקרא לך פודסי- לך עם הנשמה! למען תחיית האהבה האמיתית! אהבה רומנטית! לא בשר, בשר.
היא תספר לך כמה כולם מתפעלים מהבטן שלה. ככה היא תמיד מספרת לכולם. אבל זה לא נכון, הבטן שלה רגילה לגמרי, אני מבטיחה לך. וחוץ מזה בטן זה לא פנים, בד"כ בכלל לא רואים את הבטן. אבל פנים… התקרב אלי! שמת לב? אה, לא? אם אתה לא יכול לראות כאן, שפני יפים באופן נדיר, אז אתה חייב לבוא אליי, שם תיראה. יש לי תמונה של עצמי מעל המיטה שלי. ברגע שתראה את התמונה אני יודעת שתצעק: קלאופטרה איזו יפהפייה שאת! כן, התמונה תעשה את זה… בוא, בוא נלך! בוא איתי מיסייה פודסיקאלניקוב! בוא אליי! לקפה, ואז תוכל לכתוב מה שאתה מרגיש. למשל שכבשתי את ליבך בקסמיי אבל לא נתתי לך אפילו שביב תיקווה. ואז, אוי, החלטת להתאבד.
אז שנרים כוסית, פודסי?
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
