מחזה: המכשפה מאדמונטון
מחזאי: ויליאם ראולי, תומס דקר וג'ון פורד
דמות: אליזבת סויר
למה עלי? למה עולם רשע
זורק את כל הרוע הזדוני
עלי?בגלל שאני עניה,
אנפלאביתית, מעוותת ?
מעוותת כי עיקמו אותי כיפוף כפול כאלה
שחזקים בנבזויות ממני
על זה אני צריכה להיות ביוב
שכל טינופת בלשונות
של בני אדם תיפול ותישפך
אליו?יש כאלה שקוראים לי מכשפה,
כי אני לא יודעת מה ומי
אני- בעצם מלמדים אותי
איך להיות כזאת,הם טוענים
שהפה הרע שלי -והוא כזה
רק כי עושים לי רע- נותן קללה
בעדר שלהם, ומכשף
את התבואה, אותם, את המשרתים
ואת התינוקות בעריסה.
כל זה הם מפילים עלי, כמעט
אונסים אותי כבר להודות בזה.
זה הינו אך להיות מכשפה או להיחשב כזאת!
והנה בא אחד האויבים הכי גדולים שלי –
בנקס! יום רע לך! אתה קורא לי מכשפה?
זה? מלקטת כמה זרדים רקובים לעשות לי חם.
אתה יודע מה… שיבוא עלייך:
כאב עצמות, כיווץ בפרקים,
ועוויתות שימתחו לך את הגידים! ברח..
עוד מציקים! עוד מענים! והבנקס
הזה-צלופח!- הוא שורש האסון
שלי.
לו איזה כוח, טוב או רע, יורה
לי את הדרך להתנקם
בבהמה הזה, אני אצא
מתוך עצמי ואתן לשד הזעם
להתגורר בתוך הצריף הזה,
הרוס ומתמוטט מרוב ייאוש,
ארק על כל הטוב, אשנא תפילה,
אלמד קללות, ונאצות, דרשות
כפירה, שבועות, שבועות מתועבות,
כל מה שרע, כדי שאוכל לנקום
בו בקמצן הזה, בבן כלבים
שחור הזה ,שגם נובח גם
נושך ושמוצץ לי את הדם-
שלי וגם של שמי.זה הינו הך
להיות מכשפה או להיחשב
כזאת.נקם חרפה ואבדון
יפלו עליו,הרמש בן-כנימה!"
שכה יהיה לי טוב – השטן?!
כולי שלך. אני גם לא צריכה הרבה.
יש בהמה זקן אחד, בנקס. זה- קודם בו אני רוצה לנקום.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו