מחזה: הכלה וצייד הפרפרים
מחזאי: נסים אלוני
דמות: גץ
הו! פרפרים פרפרים. לא לפחד, פרפרים! אני לא תופס. יום רביעי! מזג אויר מצוין! רואים את הרקיע השלישי! שרלוטה שרלוטה! פרפרית פרועה, אני אתפוס אותך! תפסתי! תפסתי! תפסתי! נא למסור דרישת שלום לפרפר הלבן. הוא יודע…זה שיצא מן הקבר של דודה שלי. דודה כזאת…בטח עדיין תופרת מאנז'טים ברקיע השביעי…תוקעת את האצבעון שלה בעננים.
שלום. לא, אני לא צייד פרפרים…למה? אני נראה כמו צייד פרפרים? לא? אבל בעצם כן. רק ביום רביעי אחר הצהריים. שמי גץ. כן, גץ. למה את צוחקת? מה שמך? את. שמך מי? ואיפה החתן שלך, מי? הרי אני בא הנה בכל יום רביעי, כבר כמה חודשים, ואף פעם לא ראיתי בגן מישהו שמתלבש כמוך. מה זאת אומרת לא בא לחתונה? אולי הוא רק מאחר? הוא לא רוצה…
את רוצה סנדוויץ'? לא. לא סנדוויץ' פרפרים! סנדוויץ' עם ביצה ומלפפון ירוק! סודה! אני לא מבין, החתן שלך חלילן בתזמורת, והוא רוצה שהתזמורת תנגן בחליל? הוא מאוד אמביציוזי. את…את רוצה להגיד לי שאת אמרת לו שזה לא יתגשם? ואת…את מתפלאת שהחתן לא בא לחתונה?!? גברתי, ברשותך. את לא הכלה של החתן. את האויב שלו. היה נעים מאוד. למה את צוחקת? אל תגעי ברשת! אני כן בא הנה לצוד פרפרים! אני אפילו מדבר איתם.
אני מוכרח להפסיק עם זה. למרות שלפעמים נדמה לי שגם הם ידברו. הו, אני יודע! אני יודע שזה בלתי אפשרי! אני לא משלה את עצמי. זה התחיל אחרי שדודתי מתה. היא לא אהבה את אחיה, אבי. ולכן לא אהבה אותי, מפני שאני בנו. לא דיברתי איתה מאז החתונה שלי, אבל ללוויה שלה הלכתי. רק אני. מכל המשפחה. ואז, בבית הקברות, כשהשליכו לבור עפר…יצא פרפר. לא סיפרתי את זה לאף אחד. הייתי מוכרח פעם לספר למישהו.
עוד מעט שש. צריך לעזוב את הגן. אני מודה לך, מי.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו