החזקה יותר – אשה – אוגוסט סטרינדברג

מחזה: החזקה יותר
מחזאי: אוגוסט סטרינדברג
דמות: אשה

מילי יקירתי, מה שלומך? יושבת לך כאן לבדך בערב חג המולד כמו רווקה זקנה. את יודעת, אני באמת חושבת שהיית צריכה להישאר איתו. היית יכולה להיות נשואה עכשיו, עם בית. הבית הוא המקום הטוב ביותר, אוי ולגבי ילדים- אבל את הרי לא יודעת על זה שום דבר.
את מוכרחה לראות מה שקניתי לאפרוחים שלי. הביטי עליה! זאת בשביל ליזה. היא לא מקסימה? והנה אקדח משחקים למאיה. נבהלת? מה, חשבת שאני אירה בך?באמת, איך יכולת לחשוב דבר כזה עליי? אם את היית יורה בי זה לא היה מפליא, כי אחרי הכל אני עמדתי בדרכך, ואני יודעת שלא תשכחי את זה בחיים, למרות שהייתי חפה מפשע. נו, מה הערך בדיבור ממילא לא תאמיני לי.
ואלו בשביל הגבר שלי. ואת הצבעונים רקמתי אני בעצמי. אני בעצם שונאת צבעונים אבל הוא דורש שיהיו לו צבעונים בכל מקום. הוא נורא מתוק. את היית צריכה שיהיה לך בעל כזה, אמיליה. מה את צוחקת? מה יש? הוא בעל טוב, ונאמן. מה את מגחכת? אולי גם את חיזרת אחריו? לא, אני הרי יודעת שהוא אף פעם לא נמשך אליך. בכל פעם שהיית באה אלינו הביתה הרגשתי אי-נוחות כי ראיתי כמה שהוא לא מחבב אותך. אבל אז התארסת ונהייתם ידידים נהדרים. אפילו היית הסנדקית שלנו. אני זוכרת שאמרתי לבוב לנשק אותך, והוא נישק, ואת היית כה נרגשת… אז אני לא שמתי לב כ"כ.. וגם אח"כ לא חשבתי על זה יותר… עד עכשיו! למה את לא אומרת כלום? את לא אמרת מילה כל הזמן הזה. את רק ישבת לך שם והעיניים שלך משכו את כל המחשבות האלה מתוכי. מחשבות שווא? תני לי לחשוב.למה ביטלת את האירוסים שלך? למה לא באת אלינו הביתה מאז? לא! את לא צריכה להגיד כלום, אני כבר רואה הכל. זו היתה הסיבה. כן. כן, הכל מתבהר עכשיו. זו הסיבה שעליי לרקום צבעונים שאני שונאת, על נעלי הבית שלו- כי את אהבת צבעונים! וזו הסיבה שאני צריכה ללבוש את הבגדים שאת אוהבת, לאכול ולשתות את מה שאת אוהבת, לקרא את הספרים שאת אוהבת, וזו הסיבה ש- – אוי זה נורא לחשוב על זה! נורא!! כמה שאני שונאת אותך! אני שונאת אותך! אני שונאת אותך! ואת פשוט יושבת לך שם שלווה ואדישה ולא אכפת לך אם אנשים אחרים מאושרים או אומללים. את לא יודעת איך לשנוא או לאהוב.
אמיליה מסכנה! אני מאד מצטערת עלייך. אני לא יכולה לכעוס עליך, הייתי רוצה אבל את האומללה. אומללה כמו חיה פצועה. ולגבי ה"אפיזודה" שלך עם בוב, זה לא מטריד אותי. למה שיהיה אכפת לי? ואם את או מישהו אחר, לימדת אותי לרקום צבעונים- ככה אני פשוט מחזיקה בבעלי חזק יותר.
תודה לך אמיליה על הכל. תודה שלימדת את בוב איך לאהוב. עכשיו אלך הביתה- לאהוב אותו.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו