מחזה: החברות הכי טובות
מחזאי: ענת גוב
דמות: סופי

את, את יודעת מה הבעיה שלך? את גם חכמה, גם מצחיקה ואת גם משכילה. עכשיו בשביל גברים מותק לא צריך להיות לא חכמים, לא מצחיקים ולא משכילים. בואי נגיד שצריך לעשות להם כל מיני דברים שהם הכי אוהבים. תראי חמודה לא, לא צריך בשביל זה איי-קיו גבוה, בסך הכל להזיז קצת את הראש. אני הבנתי שלא משנה כמה מחקרים שאני לא אמציא, כמה תארים שלא יהיו לי, בשורה התחתונה זה "את מוצצת או לא מוצצת".
מה יצא לי מכל התארים שלי, אה? אני יושבת מולם באוניברסיטה, כן? אני מנתחת להם את הטעות שעשה נפוליאון בווטרלו, והם יושבים שם ומסתכלים עליי והעיניים שלהם משדרות לי- ווטרלו, ווטרלו, מתי תמצצי לי כבר? באמת, אני אומרת, מה הבעיה שלך למצוץ? לא נעים לי, לא טעים לי, גם האוכל בצבא היה לא נעים ולא טעים, ומה? לא אכלנו? אכלנו. זה לא גורמה. זה לא גורמה, למרות שאני אף פעם לא הייתי מפונקת באוכל יותר מידי.
תראי, חמודה, את ניסית פעם? נו ומה קרה שניסית, השמיים נפלו? אז נחנקת קצת, אלוהים אדירים, אפשר לחשוב, מה זה הפינוק הזה? למה שהלסת תצא לך מהמקום? מוצצים, מתוקה, לא לועסים! אלוהים אדירים, אפשר לחשוב באיזה תנאים מדובר פה, אנחנו בישראל חמודה, לא ב-אן.בי.איי. תביני, הם לא סתם אוהבים את זה, בשבילם זה לא איזו קפריזה, בשבילם זה כמו לבוא הבייתה. זה כאילו את לא מכניסה אותו הבייתה,זה לא מנומס.
אני לא מוצצת מתוך נימוס, אני מוצצת מתוך אהבה, אני רואה את התחנונים בעיניים שלהם ומתמלאת חמלה אימהית. אני אוהבת את זה. אוהבת אוהבתאוהבת. אני אוהבת להטריף אותםזה הכלי נגינה הכי משוכלל שקיים,את לא יודעת איזה אקורדים אפשר להפיק מהם. אני יודעת בדיוק מאיפה להוציא את הצלילים הכי גבוהים שלהם ומאיפה את הכי נמוכים. ואם אני מתרכזת, כשאני מתרכזת, אני יכולה להפיק מהם אקורדים שלמים וההרגשה הזאת שכל הגבר הגדול הזה, הגבר האדיר הזה נמצא עכשיו בתוך הפה שלי ואם, אם אני רק רוצה אני יכולה לדפוק לו כזה ביס שיהפוך אותו ל…קצינת ח"ן ראשית במיל'. זו לא מציצה, זו אומנות. מישהו מעריך את זה? יש על זה קטגוריה בפרס ישראל? זין! וייסמן הוא פשוט יוצא למילואים מחר.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן