מחזה: הדוכסית מאמפלי
מחזאי: ג'ון וובסטר
דמות: הדוכסית
(מובאת מתוך הארמון, בו כלואה כבר זמן מה אל חוץ הארמון ע"י
2 קצינים (זורקים אותי לבמה).
בוסולה, רוצח שכיר של 2 אחיה, קיבל משימה להרוג אותה, אך מוצא במעוררת אצלו חמלה. מדברת אליו.
יודעת שהוא יוציא אותה בקרוב להורג. לא חוזרת בה, לא מתביישת באהבה שלה "האסורה" מדברת אליו לפני מותה).
אני הטרף שלך?
אין בין שמיים ואדמה גם משאלה אחת שעבורה עוד אשאר עכשיו.
אה, חייבת אני?
הנה יש לי הצעה מוצלחת לרודן שלך שתיחשב לדעתי חמלה: יכבלו אותי לגוף המת הזה, ויעזבו אותי עד שאקפא למוות- כי לחיות- זה העינוי הכי גדול של נשמות.
היתה מי שחנקה עצמה למוות עם פחם בוער בפה כשבעלה מת. בוא, אפיח שוב אש בפחם, ואחדש מופת נדיר, כמעט נשכח, של רעיה אוהבת.
אני רואה את העולם הזה כתאטרון טרחן, כי אני משחקת בו תפקיד בעל כורחי. אל תעודד, או תנסה להציל את חיי. נשבעת, אין לי פנאי לעסק כה שולי. בנשמתך, אם אתה מרחם עליי אז אתה טיפש. סתם לבזבז את רחמיך על יצור עלוב שעל עצמו לא מסוגל אפילו לרחם. אני מלאה בסכינים. פף! תן לי להעיף ממני את הערפילים האלה.
אתה מאחל לי שאחיה? שתתלה על הקללה האיומה הזאת. הה, בקרוב עוד אתעלה למעלת קדושים.-אני אלך להתפלל. לא,אני הולכת לקלל.
אקלל את הכוכבים- ואת שלוש העונות המחייכות של השנה שיהפכו לחורף נצחי,
לא-לא, את העולם, שהוא יחזור לתוהו- ובוהו.
הכוכבים זורחים עדיין?!
הו, אך אל תשכח שהקללה שלי יצאה לדרך רק עכשיו.
הלוואי שיזכרו אותם, את האחים שלי, כמו עריצים, רק על הרע שהם עשו; שהתפילה של כל איש מאמין תשכיח אותם! שהשמיים יחדלו זמן מה מלהכתיר קדושים, כדי להעניש אותם! לך, שאג להם את זה.
אני כמהה רק לדמם- אמור להם בשמי.
להיהרג מהר, גם אלה רחמים.
(יוצאת. ואיתה הקצינים).
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
