מחזה: הבט אחורה בזעם
מחזאי:ג'והן אוסבורן
דמות: ג'ימי
ראית פעם אדם גוסס?
כל מי שעוד לא ראה אדם גוסס סובל ממקרה חמור של בתוליות!
במשך שניים עשר חודשים ראיתי את אבי גוסס.הייתי אז בן עשר.הוא חזר מהמלחמה את מבינה?:
לא נשאר לו הרבה זמן לחיות.
כולם ידעו את זה אפילו אני ידעתי אבל את מבינה?אני הייתי היחיד שהיה איכפת לו.
המשפחה הייתה נבוכה מכל העניין .נבוכה ונרגזת.
מה שנוגע לאמא שלי הדבר היחידי שהייתה מסוגלת לחשוב עליו הוא שהיא התחברה לאדם שהיה תמיד בצד הלא נכון של המתרס.
כולנו חיכינו שהוא ימות..
אני הייתי היחיד שהיה איכפת לו..כל פעם שהתיישבתי בקצה המיטה שלו כדי להקשיב לדברים שסיפר לי או שקרא בפני..הייתי צריך להלחם בדמעות שעמדו לפרוץ החוצה.
ובסוף שניים עשר חודשים הייתי כבר לוחם וותיק.המאזין היחידי שהיה לכישלון הקודח הזה.בדמות אדם הייתי נער קטן ומפוחד..הוא היה מדבר אליי במשך שעות…שופך את כל מה שנותר מחייו לפני ילד קטן ובודד ומבולבל.ילד שהרגיש רק בייאוש.במרירות ובריח המתקתק והמבחיל של אדם גוסס..את מבינה..אני למדתי כבר בגיל צעיר איך זה להיות זועם-זועם!..וחסר אונים ואני לא מסוגל לשכוח את זה..אני ידעתי יותר על אהבה…בגידה..ומוות בגיל עשר מאשר את תדעי כל ימי חייך
הרכבת יוצאת עוד חצי שעה..את באה איתי לא?אני…אני צריך אותך
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו