מחזה: הבחורים שלנו
מחזאי: ג'ונתן לואיס
תרגום: עידו ריקלין
דמות: ג'ו
זה אני. בארמון באקינגהם. התיירים האמריקאים מתו על זה. "תראה את החייל על הסוס".
מה אתה אומר? זה לפני וזה אחרי. הם עשו עלי עבודה טובה – אף פעם לא אהבתי את הסנטר שלי. הכל חדש. המפקד אמר שיש לי בפרצוף יותר ברזל מאשר לסטיב אוסטין! ואתה יודע מאיפה לקחו את כל העור בשביל ההשתלות? מהתחת שלי. אז עכשיו אני האיש עם החור הכפול.
מצחיק אה?
וזאת כלואי. היא היתה מדהימה . יפהפיה אמיתית. יש לי עוד תמונה שלה – הנה. לא היה לי חבר כמוה. חוץ מג'רי. הייתי ישן איתה לפעמים, כשהיא היתה חולה. היא אהבה לישון איתי. הייתי שם את הראש על הצוואר שלה והיא היתה מביאה לי נשיקה רטובה בתוך האוזן. נשמה טובה. ואז הייתי מתעורר וכל הראש שלי היה שחור. היינו מברישים אותם עם משחת נעליים כדי שהעור שלהם יבריק.
ג'רי היה אותו הדבר עם יוליסס, הסוס שלו.
אני לא התעלפתי על המקום. רק כשאשפזו אותי. וגם אז רק בגלל שנכנסתי לפאניקה. (שהייה).
המפקד נכנס לביקור מיוחד אתמול. הוא אומר שהוא חושב שאני צריך ללכת לקב"ן – אמרתי לו "לך תזדיין המפקד". הוא בסדר איתי בקטעים האלה – עכשיו אנחנו ממש חברים מהזבל, גמרנו עם הדיסטאנס.
אני לא פסיכי – אבל הוא חושב שאולי התכנית לשיקום נפגעי טרור תעזור לי להתגבר על הקטעים הקשים שלי. אולי אני אצליח לסלוח לנבלות האלה! ממש מטרה צבאית אני הייתי, רוכב על סוס באמצע הפארק בתלבושת חגיגית! אני אפילו לא הייתי בחיים בצפון אירלנד! (שהייה).
זה כמו שכשהיית ילד ואבא שלך מתגנב מאחוריך ומרים אותך פתאום באוויר בלי שאתה מוכן. ראיתי את המכונית שלהם. היא נראתה כאילו היא באה ישר לדרוס אותי. אני כל הזמן רואה את הסמל של המרצדס מתקדם אלי. הם חושבים שהמכסה של המנוע בלם את רוב ההדף. אני עפתי באוויר ונחתתי על ה DASH BOARD .
(שר נעימת סיום של סרט מצוייר). הדבר היחיד שעלה לי בראש זה הזאב בסרט עם הציפור שעושה ביפ ביפ. החור באדמה אחרי שהוא נופל מההר. "ביפ ביפ" (שהייה). עד היום אני לא יודע איך הצלחתי להגיע לג'רי.. הם לא מצליחים להבין איך בכלל הצלחתי לזוז עם שבר פתוח. זה לא מסתדר להם עם הכללים. האמת, אם הייתי רואה שהעצם יצאה לי מהברך, הייתי מתעלף. הוא היה במצב נוראי, אבל הוא לא צרח. הוא היה שכוב מקופל על יוליסס. שניהם לא זזו. הסוס המסכן הזה, הדלת של המכונית נכנסה לו בתוך הבטן. ג'רי נראה כמו קיפוד. מסמרים באורך עשרה סנטימטרים היו תקועים לו בכל הגוף. רעיון נחמד אה? לא ידעתי שאלה היו מסמרים עד ששמעתי את האחיות בחדר מיון. (שהייה).
אני הצלחתי לחלץ אותו. חשבתי שהצלחתי לחלץ אותו, אבל הסתכלתי למטה וראיתי שהרגלים שלו לא היו שם. הדלת המזוינת הזו. החזקתי אותו כדי שהמסמרים לא ייכנסו יותר עמוק, אבל הוא התחיל להיחנק. חשבתי שזה בגלל המסמר בלחי שלו. הייתי צריך להוציא אותו. לא ידעתי מה לעשות. נשפך ממנו ים של דם, אלוהים!
פתאום הוא הפסיק לרעוד וקפא לי בידיים. הוא פתח את העיניים וחייך אלי. אני נשבע לך חייך אלי חיוך גדול, והוא אמר "גו", "אתה המלאך הכי מכוער שראיתי בחיים שלי". ואז הוא מת.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו