דרייפוס – ז'אן קלוד גרימברג – זינה

מחזה: דרייפוס
מחזאי: ז'אן קלוד גרימברג
דמות: זינה

מוריס, אני רואה שכל אחד מפרק את החבילה שלו, אז גם אני אשפוך את מה שאני סוחבת בבטן כבר כמה זמן ו… ארנולד! אני יודעת שלא נכנסים למישהו באמצע הדברים, אבל מי יכול להגיד מילה בלי להפסיק אותך באמצע? אני רוצה להגיד בדיוק מילה אחת למוריס, מותר לי? מוריס, למה, למה אני לא משחקת שום תפקיד בהצגה הזאת? הה? אני לא משחקת, בפירוש לא משחקת. כן אני עוברת פעמיים וצורחת "מוות ליהודים", יופי של תפקיד, ממש, ממש יאהבו אותי אחרי זה… טוב זה לא מה שקובע, אבל אני באופן אישי לא קוראת לזה תפקיד; האספסוף…למה שלא יראו את אמא של דרייפוס?
חייל! חייל! בני רוצה להיות לחייל? מה חטאתי? מה פשעתי? הם יכו אותך! יכו אותך! הם יעשו לך דברים רעים! אתה יהודי, יהודי! למה שלא תהיה חייט, כמו אביך? אתה תהיה בעל הבית של עצמך! בצבא, שמע לי בן אף-פעם לא תהיה עצמאי! כמה שלא תעלה בדרגה תמיד יהיה מישהו מעלייך, וזה תמיד יהיה דווקא אנטישמי! ומה עם אביך? הכאב שלו? הצער שלו? ואני? אני? אמך? אוי ילד שלי, דרייפסלה בני, אלפרד שלי, נער שלי, אל תהפוך לגוי…תישאר איתנו…. תמיד צריכים חייט, ספר, סוחר פרוות, סנדלר… אבל סרן, סרן, מי צריך סרן? תראה לי ארץ שחסרים בה סרנים ושמחפשים בה דווקא סרן יהודי?! להישאר ככה, על המקום, בעמוד דום, להצדיע, להגיד כן אדוני הגנרל, תודה אדוני הגנרל, תחי צרפת, תחי האינקוויזיציה, יחי פרעה… לא, לא תישאר אצל אבא ואמא, אל תלך להיות לא חייל ולא סרן, זה לא מקצוע בשביל יהודי אמיתי. תישאר איתנו, אנחנו אמנם לא עשירים, לא מי יודע מה מאושרים, לא בדיוק חסרי דאגות, אבל אנחנו חופשיים, חופשיים…
אתה מבין, צריך סצינה כזאת פחות או יותר בתחילת המחזה שלך, מוריס, שהאנשים לפחות יידעו שאמא של דרייפוס הייתה נגד. מה הייתה בעד? זה לא ייתכן! בסדר, נניח שזה באמת קרה ככה בסיפור האמיתי, נניח, אבל בתיאטרון, בהצגה, אף אחד לא יאמין שאמא יהודייה אמיתית… אז היא לא הייתה אמא יהודייה אמיתית! בסדר! אם ככה למה אתה רוצה שנשחק את הלכלוך הזה?

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו