מחזה: גשם שחור
מחזאי: שמעון בוזגלו
דמות: הדובר
דוכן נואמים, הווה
הדובר פונה אל הקהל.
להרוס, להשמיד, לאבד, להשחית, להרוג, לכלות, להכות, לאיין, למגר, לסלק, להצמית, להשבית, להכרית, להכחיד, לטבוח, לחבל ולהזיק לנו. רבים ניסו לחסל, לגזול, למוטט, לפורר, לנדף, לערער, להרעיד, להפיל, לגדוע, לבצוע, לבתר, לשסף, לשסע, לפצפץ, לחטוב, להדביר, לטרוף, לרצוח, לבלוע, לזבוח, להוקיע, לצלוב, לקעקע, להעלים, לבטל, לנסר, לגזום, לקטום, לקרוע, למחוק ולחנוק אותנו. אבל הם לא יכלו לנו. רבותי, עלינו להיות עם יד על הדופק ולהתכונן לכל איום. אל להם להעלות על בדל דעתם שהם יוכלו להחריב, לקטול, לשחוט, לתלות, להמית, להטביע, לכסח, לפרק, לפגום, לפצוע, למעוך, להפחית, לנתק, לגזוז, לדלל, לכרות, לחתוך, לבקע, לנתץ, ולפוצץ אותנו. הו לא! ידנו הארוכה תשיג אותם בכל מקום ותשיב להם מנה אחת אפיים. אוהו, אנחנו נמלוק את גרונם, נרוצץ את גולגולתם, נרסק את עצמותיהם, נעקור להם את העיניים, נסרס אותם, נמרוט להם את השיער, נשבור להם את השיניים, נפשוט להם את העור, נשתה את דמם, נבשל אותם על אש קטנה – לאט לאט, בלי מלח, נשפד אותם, נכניס אותם לתנור, נתלוש להם את הציפורניים, נכתוש אותם עד עפר. רבותי, רבותי, האם נגיש להם את גרוננו? האם נסכים להתגרות שלהם? לא! לא בל' רבתי! ידידיי היקרים, עת צרה היא לנו. בימים טרופים אלה עלינו לשלב זרועות ולהיות מאוחדים. די. נגמרו המשחקים, נגמרו הזמנים שבהם הבלגנו ונשכנו שפתיים. נמאס! חלאס! יאללה, אם הם לא יפסיקו, נזיין להם ת'צורה, נפתח להן ת'תחת, נזרוק עליהן פצצת אטום, כוס אמ-אמא שלהם, נשבור להם בקבוק על הראש, נעשה להן כוסה בפנים, נחתוך אותם, מניאקים, אחושרמוטות! סליחה אדוני, סליחה, אני מנבל את הפה? אני? אני קורא אותך לסדר, לא היה ולא נברא, שותים את דמי, רודפים אותי…
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
