מחזה: גן עדן דרום
מחזאי: הלל מיטלפונקט
דמות: ויוה
נשמעות מחוץ לבמה דפיקות בפטיש.
"זה הסוף שלך ג'נרל אלקטריק!"
מה מה אני עושה? זורקת אותה. המכונת כביסה מקולקלת. כולם גונבים אותי. היא ואת והאח שלך והתינוק שלך. תביאי לי בירה.
תסתכלי על עצמך. אני מבקשת ממך בירה ואת פותחת לי את הפחית כמו איזה.. אם רק היית רואה את עצמך..
בסדר, שמעתי אותך, היוגוסלבי ניצל אותי. אבל באהבה. ניצל אותי עם אהבה. אתם לא מנצלים אותי באהבה אפילו, בכלום. אני המזבלה שלכם, האמא שתמיד תהיה פה.
אחר כך שואלים אותי במפעל למה אין לי מאור פנים. מה כל כך רע לך את ויוה שאין לך מאור פנים?
זורקת עליי את העבודה שלך, את התינוק שלך.. בסדר, את את העונש שלך כבר קיבלת. כן, התינוק שלך הוא עונש. ילדים זה תמיד עונש. למה מה את? לא רציתי אותך בכלל, לא היית לי במחשבות על העולם אפילו, באת אז באת. יכלו להיות לי חיים בלעדייך. אולי יותר טובים. בטוח יותר טובים.
מה יש? אומרת את האמת זה רע? פותחת עליי עיניים של קופה תסתכלי על עצמך! מה חשבת?! שהוא ירצה אותך בשביל מה? בשביל הפנים שלך? בשביל השדיים שלך? התחת שלך? מה? תקע לך תינוק, לקח לך כסף וזרק בעסקים, אותי אולי גברים מנצלים אבל באהבה.
אני יכולתי להתחתן, איש טוב, רוסי, אלמן. הייתי צריכה לפגוש אותו הערב בתשע. רק שאז הגיע אח שלך עם התינוק למה הוא לא יכול לשמור עליו, ואת בנהגות על הכביש, דבר אחד קטן בשביל עצמי.
אז מחר אני הולכת לחנות ואני מחזירה את הארנק ואת השמלה ואת כל הדברים שקניתי ואני רוצה את הכסף שלי בחזרה. בגללכם. כי אתם תוקעים אותי. תלכו ממני כבר. את והאח שלך והתינוק שלך תלכו!
ג'קי.. הייתי בת שלושים ושתיים. עומדת במטבח. דפיקה בדלת. זה בעלי? זה בעלך.. אומרים לי. בת שלושים ושתיים והוא נפל מהפיגום באמצע יום עבודה..
ואני יכולתי להתחתן.. הערב.. בתשע. דבר אחד קטן בשביל עצמי ולא עשיתי..
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
