מחזה: בית ברנרדה אלבה
מחזאי: פדריקו גרסיה לורקה
דמות: אדלה
למה את מחפשת אותי? תעזבי אותי ישנה או ערה אל תדחפי את האף לעניינים שלי. אני עושה עם הגוף שלי מה שנראה לי. רצת לפה מתוך התעניינות? התעניינות או חטטנות אה? ישבתם ותפרתם לא? אז תמשיכו! (הייתי רוצה להיות בלתי נראית לעבור בין החדרים מבלי שתשאלו אותי לאן אני הולכת)
מה את רוצה ממני מה? עוקבת אחריי לכל מקום, מציצה לחדר שלי לבדוק אם אני ישנה, את לא נותנת לי לנשום! וכל הזמן: "איזה בזבוז של פרצוף, איזה בזבוז של גוף שלא הולך להיות של אף אחד" וזה לא! הגוף שלי יהיה של מי שאני ארצה! כן גם שלו… את הרי יודעת שהוא לא אוהב אותה, את יודעת כי בעצמך ראית שהוא אוהב אותי. לכן את רוצה שאני לא אלך איתו, לא איכפת לך שהוא מחבק את זאת שהוא לא אוהב, גם לי. הוא יכול להיות עם אנטגוסטיאס 100 שנה אבל כשהוא מחבק אותי את לא יכולה לשאת. כי גם את אוהבת אותו. נכון? כמה היה מתחשק לך להיות בו…כמה..אני לא אשתוק! פעם פחדתי ממך אבל היום אני כבר חזקה. לא רק מעליך שאת חלשה, מעל אמא הייתי קופצת כדי לכבות את האש שבוערת בי מלמטה עד למעלה! מה יש לך להגיד עליי? שאני סוגרת את עצמי בחדר ולא פותחת את הדלת? שאני לא ישנה? אל תסתכלי עליי! אם את רוצה אני אתן לך את העיניים שלי שהן צעירות ואת הגב שלי כדי שתתקני את הגבנון שיש לך, אבל תפני ת'ראש כשאני עוברת! (כן כן, נלך לישון, ניתן לו להתחתן עם אנגוסטיאס, כבר לא איכפת לי. אבל אני אגור לי בבית קטן לבדי שבו הוא יראה אותי כשירצה אם יתחשק לו) אחרי שטעמתי את טעם הפה שלו אני לא סובלת את האימה של הבית הזה! כולכם נגדי, נשרפת באצבעות גחלים, נרדפת ע"י אלה שטוענים שהם הגונים, אבל אני לא אכנע, אני לא יכולה להיות כלואה. אני לא רוצה שהבשר שלי יראה כמו שלכן, אני לא רוצה לאבד את הלובן שלי. מלמדים אותנו לאהוב את האחיות, אלוהים כנראה השאיר אותי לבד באמצע החשכה כי אני רואה אותך כמו שמעולם לא ראיתי..אל תחבקי אותי! אל תנסי לרכך את המבט שלי, הדם שלי הוא כבר לא שלך!
אני האישה שלו, תדעי לך ולכי לחצר לספר לכולם.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
