מחזה:אנשים קשים
מחזאי: יוסף בר יוסף
דמות: אליעזר (לייזר) ויינגרטן
איפה לתלות את המעיל?
הוא יהיה כבד בשבילך, זה מעיל של סבלים. אבא שלי קנה לי אותו כשעבד בארצות הברית של אמריקה, בניו יורק. בקיץ מזיעים שם ופיח, ובחורף – קר וכפור.
איפה את רוצה שאני אשב?
הבאתי לך שוקולדה. נשים אוהבות שוקולדה, אבל הן אוהבות יותר את הפיגורה. זאת מתנה שלי, ואני לא רוצה שתעשי איתה דיאטה. תאכלי אותה עכשיו, בבקשה. אני גם רוצה לדעת אם לא רימו אותי.
זאת מתנה לא יקרה.
אין לי בשביל מתנה יקרה. (אחרי רגע) אני גם מאמין שלא צריך להביא מתנות יקרות. קשה לתת מתנות יקרות בלב שלם, נותנים אותן בחשבונות. ומי שמקבל אותן – מקבל אותן בתאוות בצע.
תחשבי עכשיו. (אחרי רגע). אני אתן לך דוגמא. לאה דבורה וילמן, בת הדודה של אמא שלי – היא גם קרובה שלכם מצד דודה מלכה של אמא שלכם – נתנה לי סרויס גדול מתנה לחתונה. (עוצר מצפה לאיזה תגובה שלה, וממשיך אחרי רגע) והיא אלמנה מרודה, יש לה שמונה ילדים, והם אוכלים לחם ושמן, כמו שאכלו פעם בעיר העתיקה. אנשים זוכרים את הכותל ואת בתי הכנסת, ולא זוכרים איזה עוני גדול היה בעיר העתיקה. הם לא אוכלים כמעט ירק ופרי, והם מעבירים נעליים מילד לילד. והיא נתנה לי סרויס יקר כזה. לא נעים להחזיר מתנה, אבל זו היתה גזילה. החזרתי לה, והיא לא רצתה לקבל. אז הלכתי לחנות של פרוינד והחזרתי לו אותה – פרוינד, החתן של ר' ברוך הקרקובר – ואת הכסף שלחתי לה בצ'ק.
שמואל וולף נהרג בכדורים של הירדנים. זה בעלה. מאז חייה מרים. אנשים שלא חושבים מספיק יכולים לחשוב שיום המוות הוא החלק הכי קשה.
ונוסף לזה – יש לה שומה בקצה האף. (מראה איפה). כאן. זה נראה כמו טיפה גדולה שעוד מעט תטפטף למטה. מוכרחים לצחוק מזה. זה נראה כמו טיפה של שוקולדה. היתה לה סיבה לתת לי מתנה יקרה כל כך לחתונה. היא רצתה שאעזור לה להכניס את ירוחם שלה לעבודה במשרד הסעד. זה הבן הבכור שלה. (נוטל סוכר לתה שלו. הרבה סוכר). אבל אני כבר לא עבדתי במשרד הסעד. היא פשוט לא ידעה, מרוב דאגות היא לא ידעה מה נעשה בעולם. אבל היא זוכרת את התאריכים של כל ימי השנה של כל בני המשפחה, והיא באה תמיד לבית הקברות. יש לה על מה לבקש. היא בוכה יותר מהיתומים.
הרב חסיד סידר אותו בסוף בעבודה בבנק. את ירוחם. בירושלים עוזרים לפעמים לאנשים, אבל גם צוחקים. מישהו יכול לעזור למישהו ובבת אחת הוא מתגלגל מצחוק כשהוא חושב איך יספר למישהו על הצרה שלו, של זה שהוא בעצמו עזר לו.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו