מחזה: אלמה
מחזאי: יהושע סובול
דמות: אלמה
הסבר ,אני אתן לך הסבר הייתי בת 22 כשפגשתי אותך אתה כבר היית בן 42 "מנהל האופרה המלכותית.
מה כבר ידעתי על החיים כשביקשת כשביקשת שאהיה שלך.כפית עלי דילמה נוראית.
שאלתי את עצמי אם אני יכולה לאהוב אותך כמו שמגיע לך,כמו שאני מסוגלת לאהוב,..אבל כבר לא היתה לי ברירה -הייתי בהריון..
לפני שהבנתי מה קורה לי כבר הייתה לי תינוקת.
אתה נסעת לקונצרטים שלך,לבכורות,לאופרות בכל רחבי אירופה ואני נשארתי עם הבקבוק.
היו רגעי שרציתי להיעלם, בשנה שעברה כשהיינו בניו-יורק ניצחת במטרופוליטן .לילה אחד עמדתי בחלון של המלון ראיתי את האורות של מנהטן,
למטה ברחובות אנשים חגגו את החיים הצעירים שלהם ואני מציצה עליהם כמו מתוך בית כלא,חצי לילה עמדתי בחלון הפתוח-לא היה לי הכח לעשות את הצעד.
רציתי שתהייה לידי אבל אתה לא רצית לצאת איתי לחופשה, לא הסכמת שאתפור לעצמי שמלה חדש בכל דבר כזה ראית בזבוז,מותרות.
הרגת כל שמחה שהיתה בי.
כן,הרבה תכונות שלך דחו אותי..הריח שלך ..ה-נטייה שלך לפזם כל הזמן,אופן הדיבור שלך..אולי זה קשור למוצא שלך ה-הודי..
היית מחזיק אותי בזרועותייך ואני לא יכולתי לזהות את הרגשות שלי..אוהבת.. או לא.. אם אוהבת..את מי -את מנהל האופרה? את המנצח הגדול? את האיש..
אחרי שהתחתנו עוד היו לי מנגינות בראש..פתאום הן היו פורצות מעצמן-אני דיכאתי אותן,השתקתי אותן..
הייתי צריכה לעצור את עצמי בכח לא להתנפל על התווים לרשום את המוסיקה שהתנגנה בתוכי..זה היה אכזרי מאוד!
שמונה שנים הייתי נשואה ,ילדתי פעמיים ורק אלוהים יודע איך נכנסתי להריון,
אף פעם לא עשית אותי לאשה-אני כמהתי לאהבה שלך במשך שנים ואתה התעלמת ..עם הרגשות המסיונריים שלך..מלמד אותי..מטיף לי מוסר.
אהבת את האנושות אבל שכחת את האדם שחי איתך.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו