אלוף הבונים – הנריק איבסן – עלינה

מחזה: ‎אלוף הבונים
מאת: הנריק איבסן
דמות: עלינה

הגן הזה מעורר בי תחושה של זרות. נדמה לי שהוא כבר לא שלי, כמו שהיה בימי אבא ואמא. חילקו אותו חלקות חלקות ובנו עליו בתים לאנשים זרים, שאינני מכירה. והם מציצים עלי מן החלונות…
עוד מעט נעבור לבית החדש, ואני חייבת להיות שמחה. אם האלוורד רוצה בכך. זוהי חובתי, לכבד את רצונו. ואם אינך מן הקדושים, לא תמיד זה קל. ואני בהחלט אינני קדושה…
מעניין שבעלי סיפר לך על הבית שנשרף והילדים. אתי הוא נמנע מלדבר על כך. עם הבית, הכל עלה בלהבות.
אבל הילדים זה היה דבר אחר… זה היה רצונות של אלהים. ועלי להודות לו על כך. אני יודעת שזוהי חובתי….אבל אינני מסוגלת… לא, אל נוסיף לדבר על שני הפעוטים.. אלוהים הייטיב עמם, ועלינו לברך על כך…להם, טוב כעת- כל כך טוב…
(סולנס נכנס. מדברת אל סולנס)
העלמה ואנגל קמה. כשאתה אומר שמעתה יהיה הכל יותר טוב. יותר נעים ויותר קל. אתה מתכוון- לאחר שהיא הופיעה כאן?
אה, אחרי שנעבור לבית החדש. אתה באמת מאמין בזה? האלווארד? שאם נעבור ישתנה משהו? כי לי אין כל אמונה בבית החדש. אני לא אמצא חן בעיני עצמי שם, ולא אמצא דברים שיזכירו לי את בית הוריי. ביתי עלה באש. האלווארד, נשרף…..נשרף!
כמה בתים שלא תבנה- לעולם לא תוכל לבנות בית של ממש. אבל הנורא הוא, לא הבית שנשרף, אלא מה שקרה אחרי זה.
לא, אני לא אפסיק לדבר על הנושא. מעולם לא דיברנו עליו. הלא אתה תמיד מתחמק. ואני חייבת פעם גם לומר סוף סוף את מה שבליבי. אין עוד בכוחי לשאת זאת. לעולם לא אסלח לעצמי. לעולם. הייתה מוטלת עליי חובה כפולה: לגבייך ולגבי הבנים הקטנים שלנו. מדוע נתתי לאותה זוועה, להשתלט עליי כל כך? מדוע?
הבית החדש לא ישנה דבר. אותה הריקנות אותו השיממון. שם כמו פה.
אני לא יודעת לשם מה בנינו את הבית הזה. על זה תצטרך להשיב בעצמך.

 

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו