מתוך: איש הכריות
מאת: מרטין מקדונה
דמות: מייקל
עריכה: עומרי אילן
לא שיקרתי . אמרתי לך שהאיש בא ואמר לי שהוא יענה אותי אם אני לא אגיד שהרגתי את הילדים האלה, אז אמרתי שהרגתי את הילדים האלה. זה לא אומר שלא הרגתי את הילדים האלה. אני הרגתי את הילדים האלה
אוה , אתה מבין , עם ההישבעות הזאת של – תשבע לי בחיים שלך שלא הרגת את שלושת הילדים האלה אז, אני קצת רימיתי אותך . אני מצטער קטוריאן.
אני יודע שזה היה לא בסדר . באמת . זה היה מאוד מעניין . הילד הקטן היה בדיוק כמו שאמרת שזה יהיה. אני חתכתי לו את האצבעות והוא לא צעק בכלל. הוא רק ישב שם והסתכל עליהן. הוא נראה ממש מופתע. כנראה זה ככה בגיל כזה. השם שלו היה אהרון. היה לו גם כובע קטן ומצחיק , כל הזמן הוא דיבר על אמא שלו. אלוהים , היה שם הרבה דם. לא היית חושב שמילד כלכך קטן יצא כלכך הרבה דם . ואז הפסיק הדם והוא נעשה כחול. מסכן. עכשיו אני מרגיש די רע, הוא נראה די נחמד. אבל הילדה היתה ממש מעצבנת. גלגלה את העיניים שלה בלי הפסקה. והיא לא רצתה לאכול אותם . היא לא רצתה לאכול את אנשי התפוחים ולקח לי שעות לעשות אותם . נורא קשה להכניס לתוכו את סכיני הגילוח . אתה לא מסביר בסיפור איך לעשות אותם , אתה מבין? בדקתי. אז , בכל אופן לא היתה לי ברירה והייתי צריך להכניס אותם לתוכה בכוח. הספיקו שניים. אני לא רוצה להיות מנוול אבל זה לפחות סתם לה את הפה והשתיק אותה .
אל תבכה קטוריאן . אל תבכה . עשיתי את זה כי אמרת לי לעשות את זה . לא שחטתי אותם. ׳לשחוט׳ זה יותר כמו… ׳לשחוט׳ זאת מילה חזקה מידי . וחוץ מזה לא הייתי עושה שום דבר אם לא היית אומר לי לעשות. אז אל תהיה כל כך תמים. בכל סיפור שאתה מספר לי , משהו נורא קורה למישהו . אז רק בדקתי אם זה באמת יכול לקרות או שזה רק המצאה . כי תמיד חשבתי שכמה מהם לא ממש הגיונייים. אתה יודע מה ? הם די הגיוניים.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את התסריט המלא.
