איזון עדין – אדוארד אולבי – קלר

מחזה: איזון עדין
מחזאי: אדוארד אולבי
דמות: קלר

אתה בכלל יודע איך זה להיות אלכוהוליקי? אה ילד?
תדמיין שאתה מאוד חולה, טובי, כמו שהיית עם הבטן אז, אבל תדמיין שאתה מרגיש כאילו כל המעיים שלך ירוקים, ומסריחים, ומתהפכים, ואתה חצי מת, והמוח שלך כל הזמן נכבה, ואתה בקושי יכול ללכת ואתה שונא. אתה שונא עם אותה מחלה ירוקה מסריחה שאוכלת לך את הקרביים… את עצמך, ואת כולם. שונא, ואיי ריבונו של עולם!! אתה רוצה אהבה, א-ה-בה, כל-כך רוצה-להתרפק להתכרבל, אבל אתה שונא, ואתה שם לב שאתה נהיה יותר ויותר כמו חיה מדי יום….אתה נובח, ולופת כל מני דברים, ומחביא דברים ושוכח איפה החבאת אותם, ואתה מתרחץ פחות, מעדיף שירחצו אותך, ופעם פעמיים אפילו עשית במיטה ושכבת בה כי אתה לא יכול לקום… תדמיין את כל זה. אתה לא כל-כך אוהב את זה, אה, טובי?
אז הלכתי פעם לקבוצת-תמיכה של האלכוהוליקים, בתור "מבחן", רציתי לראות אם אני יכולה. עמדתי לפני מורי ורבותי, והסתכלתי עליהם טוב טוב- והם כולם, מנסים כל-כך קשה, דם, יזע ואשמות ומעידות ואבדן… והייתה לי מן הצפה רגעית כזאת של חמלה וגועל, ופתאום שמעתי את עצמי אומרת, "אני אלכוהוליסטית". "קוראים לי קלר, ואני אלכוהוליסטית". ואז קדתי, והסתובבתי חזרה לכסא, ובום! זה קנה אותי- התשואות, הנוכחות הבימתית… איזו התחלה.
אני הלכתי, מה זה הלכתי, ועוד איך הלכתי. עד שתפסתי… איזה מכנה משותף אין לי עם האנשים האלה. שהם אלכוהוליסטים, ואני לא. שאני סתם הייתי שיכורה. שהם לא יכלו לשלוט על זה. אני יכולתי, ולא רציתי. שהם היו חולים, ואני פשוט… עשיתי דווקא. אבל מה, אני לא אלכוהוליסטית. אני לא ואף פעם לא הייתי!

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו