מחזה: אותלו
מחזאי: ווליאם שייקספיר
דמות: אותלו
עוד רגע. רק
מילה או שתיים קודם שתלכו.
עשיתי למדינה איזה שרות,
והם יודעים זאת. לא נרחיב בזה.
בבקשה מכם, כשתדווחו
בכתב על הפורענויות האלה,
דברו עלי כפי שאני: כלום אל
תמעיטו, אל תרבו כלום בזדון.
אז תדברו על איש אשר אהב
לא בחוכמה, אבל יותר מדי;
איש אשר לא שש לקנא, אבל
ברגע שנלכד, תעה בסבך
ללא מוצא; איש שבמו-ידיו,
כמו פרא גס, נחות, השליך פנינה
אשר שוויה גדול מכל שבט.
את כל זה תרשמו.
הו דסדמונה! מתה! מתה! הו! הו!
עכשיו, איך את נראית עכשיו? קטנה
מוכת-מזל! חיוורת כמו הבד
של כותנתך. כשניפגש ביום-
הדין, אז המבט הזה שלך
ישליך את נשמתי מן השמיים
והשדים יעוטו ילפתו
אותה. קרה, קרה, ילדה שלי,
ממש כמו תום לבך.
אפס ארור, ארור! הצליפו בי,
שדים, אין לי זכות למראה נשגב
כזה! פזרו אותי ברוח! צלו
אותי חי בגופרית! שטפו אותי
במפלים תלולים של אש נשפכת!
(דוקר עצמו)
נישקתי אותך טרם שהרגתי.
אין דרך להרוג גם את עצמי,
רק זו: למות בנשיקה.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו