מחזה: אוי אלוהים
מחזאי: ענת גוב
דמות: אלה

למה באת דווקא אליי? יש כל כך הרבה פסיכולוגים. אני לא…אני לא….זה לא…אני פשוט לא……אני לא…..זה……נתחיל מזה שלא הייתה לך אמא, אז את מי נאשים בכל מה שעשית? לא אתה לא מפחיד אותי…..אולי, קצת, גם. נשבע לי? במי ? במי תשבע לי? (צוחקת)
טוב עזוב, בוא נתחיל, ננסה, נראה מה יהיה. זה….בהחלט, אני מוכנה לנסות, אני לא מבטיחה כלום.
טוב אז ספר לי למה באת. אתה רוצה למות…….מה למות? (צוחקת) למה אני לא מצליחה להיות אמפטית אליך? לא, אני אמפטית לכל דבר שזז…..
אוקיי מה הזיכרון הראשון שעלה לך בראש? (תוך כדי כותבת את רוב מה שנאמר) תוהו ובבוהו. תנסה לחזור לרגע הזה. יש לנו תוהו ובבוהו, חושך על פני תהום. איך אתה מרגיש עם זה ? שיגרתי?? לא הרגשת שום בדידות? עם מי שיחקת, עם תוהו ובבוהו? לא אמא, לא אבא, לא אח, לא אחות, לא חבר, ואז מה? פתאום החלטת לברוא עולם? אגב, לא שזה חשוב אבל עפ"י כל המחקרים המדעיים לקח משהו כמו חמישה עשר מליארד שנה מהרגע שנוצר העולם ועד שהגיע האדם הראשון. נסה להיזכר ברגע שלפני ההחלטה, רגע לפני שאמרת "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". מה הרגשת? (אלוהים אומר: לא הייתי מרוכז והיא חוזרת אחריו, מכתיבה לעצמה) לא היית מרוכז…..חשבת פעם מה הרגיש החבר שלך? החבר הראשון שבראת לך…..בוא תנסה להיכנס לנעליים של החבר החדש שלך חמש דקות אחרי שהוא נולד. דמיין רגע שאתה אדם. כמה פסוקים אחרי שנולדת ו…"היי איזה יופי, חווה, בואי תראי היפופוטם…." תוך חצי פרק אתה מועף בבעיטה מגן עדן, מושפל ומקולל לנצח, וארבע שורות אחר כך מתוך שני הילדים שלך אחד מת והשני רוצח. נו, התחלה יפה סידרת לו. חשבת פעם מזה הצורך הזה שלך לסכסך בין אחים כל הזמן ? יכול להיות שבגלל שאתה "בן יחיד" אתה מקנא בסוג היחסים הזה?
אתה יודע מה? אתה באמת זקוק לעזרה. אני חושבת שיש לך בעיה רצינית של אלימות. התרגלת לפתור כל דבר ביד חזקה ובזרוע נטוייה. זה כמו גבר מכה. אתה כל הזמן מאיים, מתעצבן, כועס, חוטף התקף זעם, מעניש נורא ואז אחר כך מתחרט נורא. זה בדיוק דפוס של גבר מכה. אתה מסוכן לציבור אדוני! וזה חוזר על עצמו עם כל מי שאתה אוהב. ובמיוחד עם מי שאתה הכי אוהב. את היהודים אתה הכי אוהב נכון? "העם הנבחר" איזה כיף לנו, איזה רומנטי לנו? 400 שנות עבדות, 40 שנה במדבר, תקופה קצרצרה של אושר עד שאתה שוב מתעצבן ושולח אותנו ל-2000 שנות גלות במקומות נורא נחמדים שפינקו אותנו בפוגרומים, אינקוויזיציות וטרבלינקות. זאת אהבה! זאת ברית! נכון? אנחנו חותכים לבנים שלנו חתיכה מהזין בשבילך ומה אנחנו מקבלים בתמורה? – את כל הזין!!
מה מה תעשה לי? תהפוך אותי לנציב מלח? מה? תמטיר עליי אש וגופרית? לא מפחדת. אתה מבין? לא מפחדת ממך. מצידי תהרוג אותי הרגע. אני מצפצפת על כל החיים האלה, קדימה תהרוס, תנתץ, תחריב!
תשמיד כבר את הפח זבל הזה שבראת! לא מפחדת!!!
יפה, אתה מצליח לאפק את הכעס שלך……זאת התקדמות.
קודם הזכרת את היומולדת 34 שלי. תיכננתי להרוג את הילד שלי ולהתאבד. אבל לא עשיתי את זה. דיברתי איתך, אמרתי לך דברים איומים. קראתי לך היטלר, סדיסט, פסיכופט, מפלצת. אני מצטערת. חיפשתי את מי להאשים ואתה היחידי שהיה שם. אבל פתאום הרגשתי שאכפת לך, אל תענה. זה בכלל לא משנה אם זה נכון, אם באמת היית או לא היית. מאותו הרגע התייחסתי לילד הזה כמו אל מתנה. למרות שהוא לא מדבר ולעולם אני לא אשמע אותו אומר "אמא" או כל מילה אחרת, הוא נותן לי דברים שאני לא יודעת אם הייתי מקבלת מילד רגיל. אתה מבין? כשהוא מנגן לי או מחבק אותי…..זה שווה לי יותר מאלף מילים. אתה יודע, פתאום אני חושבת על זה שבעצם אף פעם , בכל אלפי השנים שאתה קיים, אף פעם לא……..חיבקו אותך. חיבוק! קום רגע, קום! קום כבר…..חיבוק, אתה מרשה לי? תירגע. תעצום את העיניים……

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

 

דילוג לתוכן