אבודים ביונקרס – בלה – ניל סיימון

מחזה: אבודים ביונקרס
מחזאי: ניל סיימון
דמות: בלה

מישהו רוצה עוד שטרודל? לואי אתה לא יכול ללכת, אנחנו צריכים לדבר! אמרנו שנדבר! לא- אל תעזרו לי אני יודעת בדיוק איך אני רוצה שזה יהיה. לואי אתה תשב כאן בכיסא הזה. ג'יי וארטי אתם תשבו על הספה ליד הדודה גרט. לואי אתה צריך לשבת גם. אבל כבר ציירתי לי תמונה בראש שכולם יושבים. לא הציור שלי היה שאתה יושב על הכיסא שאני ישבתי. [תודה] רציתי לספר לכם שבזמן האחרון אני הולכת לקולנוע הרבה. אני תמיד הולכת לבד, אבל בזמן האחרון פגשתי שם חבר. קוראים לו ג'וני אוני תמיד פוגשת אותו שם כי הוא הסדרן הראשי. פעם אחת אפילו עשינו טיול בפארק. לא רק בשביל לדבר. לא הוא לא מסוכן- אם הוא היה מסוכן לא היו מקבלים אותו במוסד. אולי זה לא זמן כל כך טוב לדבר על זה עכשיו. לא הוא רוצה יותר מזה. הוא רוצה להתחתן איתי ואני רוצה להתחתן איתו. אני רוצה לעשות לו ילדים אני רוצה שיהיו לי תינוקות משלי. את חושבת שאני לא יכולה ללדת תינוקות בריאים, אמא? אז אני כן יכולה.אני חזקה כמו שור.אני עבדתי בחנות וטיפלתי בך לגמרי בעצמי, מאז שהייתי בת שתיים עשרה. כזאת חזקה אני, כמו ברזל אמא. אבל התינוקות שלי לא ימותו כי אני אוהב אותם ויטפל בהם. הם לא יהיו חולים כמוני או כמו גרט… או חלשים כמו אדי ולואי… התינוקות שלי יהיו יותר מאושרים ממה שאנחנו היינו, כי אני אלמד אותם להיות מאושרים. לא לגדול ולברוח.. או לא לבוא לבקר אף פעם כשהם גדולים… או שלא יוכלו לנשום כי הם יותר מדי פוחדים.. ואף פעם- אף פעם אני לא אכריח אותם לבזבז את החיים שלהם בלעשות לי מסאז' בגב וברגליים רק בגלל שלך לא היה אף אחד שאהב אותך מספי כדי לרצות לגעת בך, כי את הסברת לכולם שאת לא רוצה שייגעו בך מתוך אהבה. את יודעת מה זה לגעת בברזל, אמא? זה קשה, וזה קר. ואני רוצה להיות רכה וחמה עם הילדים שלי! בבקשה תרשי לי שיהיו לי ילדים- אמא. כי אני חייבת לאהוב מישהו. אני חייבת לאהוב מישהו שיאהב אותי בחזרה ליפני שאני אמות. תרשי לי אמא, ואני מבטיחה לך שאת לא תצטרכי יותר לדאוג מלהיות לבד- כי יהיה לך אותנו! אותי ואת בעלי ואת התינוקות שלי! לואי- תגיד לה כמה שזה יהיה נהדר..!! גרט, נכון שזה יעשה אותה מאוד מאושרת…? אמא? בבקשה תגידי כן.. אני צריכה שתגידי כן! בבקשה?…

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו