מחזה: 127 שעות
תסריטאי: דני בויל
דמות: ארון

בוקר טוב כולם!
השעה היא 700 כאן בקניוןלנד ארהב!
והבוקר בסלע! יש לנו אורח מיוחד הרואה בעצמו גיבור על אמריקאי! ארון רולסטן!!
מחיאות כפיים לארון!
היי.. אלוהים איזה כבוד להתארח כאן.. תודה..
אני יכול להגיד שלום לאמא ואבא?
אמא ואבא! אסור לשכוח את אמא ואבא נכון ארון?
כן.. נכון.. הי אמא.. אני ממש מצטער ש.. לא עניתי לטלפון באותו הלילה.. אם הייתי עונה, הייתי אומר לך לאן הלכתי וסביר להניח שלא הייתי איפה שאני נמצא עכשיו..
זה ברור!.. אבל כמו שאני תמיד אומר, האנוכיות האדירה שלך- היא הרווח שלנו! תודה ארון! יש עוד מישהו שתרצה להגיד לו שלום?
לבריאן בעבודה.. הי בריאן.. נראה לי שלא אוכל להגיד לעבודה היום.
[צוחק] קלטו את הבחור הזה! רגע אחד! אנחנו מקבלים שאלה מארון אחר,- הנמצא בלוזר קניון יוטה
ארון שואל: "האם נכון לחשוב שאפילו אם בריאן מהעבודה יודיע למשטרה הם ימתינו 24 שעות לפני שיכזירו על מקרה היעדרות, מה שאומר שלא תהפוך לנעדר באופן רשמי עד צהרי יום רביעי, לכל המוקדם?
כן.. אתה צודק בגדול ארון.
כך שסביר להניח!?..
…שאהיה מת עד אז.
ארון מלוזר קניון יוטה! איך אתה יודע כל כך הרבה?
אני אספר לך איך אני יודע כל כך הרבה. אני מתנדב בשירותי ההצלה. תבין אני סוג של.. גיבור גדול ושקוח. אני יכול לעשות הכל בכוחות עצמי. מבין?
אני בהחלט מבין! האם זה נכון, שעל אף או אולי! עקב היותך עיבור גדול וקשוח אתה לא סיפרת לאף אחד לאן אתה הולך?
אה.. כן. זה לגמרי נכון..
אף אחד??!
לאף אחד.
אופס….
אופס…
אמא, אבא..אני רוצה לנצל את הרגע הזה כדי להגיד לכם ש.. הזמנים שבילינו ביחד היו נהדרים. ולא הערכתי אתכם בלב שלי כמו שאני יודע שהייתי יכול.
אמא.. אני אוהב אותך. והלוואי שהייתי חוזר לכל הטלפונים שלך. אי פעם.
אבא.. אני אוהב אתכם. ותמיד אהיה אתכם.
אחות.. אני יודע שזאת תהיה חתונה יפה..ואני יודע שהבטחתי שאנגן בחתונה שלך.. שאנחנו ננגן..
אני בחיים לא אשכח איך ניגנו כשהיית רק בת שלוש עשרה.. כמה התקדמת..

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו

דילוג לתוכן