מחזה: סניף אלטלנה
מחזאי: שלפי, ורדית
דמות: האשה

[נסערת, מתנשמת, מדברת אל מעבר לדלת, אל תוך חדר השירותים] חתיכת פחדן עלוב. משחק איתי בחתול ועכבר בכל המסדרונות של הבניין האינסופי הזה ובסוף בורח לשירותים. כמו ילד קטן, שתפסו אותו על חם וחושב שאם יתחבא לא יקבל עונש. שבוע שלם התחננת שאבוא איתך. שבוע שלם טחנת לי "אל תיכנעי לדפרסיה. להיחנק בין ארבעה קירות זה לא הפתרון". ואני, כמו אידיוטית, נסעתי לחפש שמלה של מארי אנטואנט, באיזו סמרטוטיה שאפילו ה WAZE לא ידע את הדרך אליה. בשביל מה הזמנת אותי למסיבה הזאת? בשביל להשפיל אותי? או שאולי אתה חושב שלא ראיתי? אולי אתה חושב שכוֹסית אחת הופכת אותי לעיוור-חירש-אילם-אוטיסט, שלא מבין מה קורה סביבו? עכשיו הכל מתחבר: כל ההיעלמויות המסתוריות שלך מהבית. הטלפונים המסתוריים שגורמים לך לצאת החוצה לרחוב, כי משום מה בבית אין קליטה. השאלה הייתה רק מי זאת. שיחקתי עם עצמי בניחושים. זאת השכנה החדשה, שמחפשת תירוצים מפגרים להיכנס אלינו הביתה? או אולי הארכיטקטית שתכננה את הבית של אחיך ובגללה בוער לך לבקר באתר הבניה מדי יום ולבדוק מה מצב האינסטלציה? לא ולא! הזוכה המאושרת היא מחומצנת, שהתחביב שלה הוא להימרח על השולחן עם גברים בגיל של אבא שלה. אם זה הטעם שלך, באמת כדאי שאשחרר אותך מהנוכחות המעיקה שלי. מסתבר שמאחורי הגבר המתוחכם, שרואה סרטים יפניים בשחור-לבן בלי תרגום, מסתתר עוד גברבר מצוי שמפנטז על עוּבריות. והערב גם נפל לי האסימון. עכשיו אני מבינה למה אתה כל הזמן מנסה לשכנע אותי… [קולה נסדק] לרדת מאוּדי. עכשיו אני מבינה למה אני לבד בסיפור. אתה מוֹכר לי כל מיני אידיאולוגיות בשקל, שאֵלֶה החיים שלו וצריך לכבד את הבחירות שלו, בלה בלה בלה, כשבעצם, מאחורי כל המילים היפות האלה, מסתתר אגואיסט, שלא מעניינת אותו המשפחה שלו והאשה שלו והילד שלו שנרקב על איזו פסגת הר כשהוא לבוש… [קולה שוב נסדק, ניכר שקשה לה לבטא את המילים המפורשות]… שמלה ארוכה מפשתן אורגני, שגדל על מי הגנגס. אז, הנה, אתה מקבל שחרור מהעול הכבד הזה שנקרא משפחה ובית. אתה חופשי. לך, לך למחומצנת שלך. לפי החיוך שהיה מרוח לה על הפרצוף, אלת המזל צנחה מהאולימפוס ישר למשרד המעוצב שלכם כדי להגשים לה משאלה. הרי לא כל יום הסמנכ"ל מציע לךְ את אהבתו. בעוד שבוע היא בטח תתעורר ותזרוק אותך. אתה בסך הכל הצעצוע התורן. כשזה יקרה, אתה יכול לשכוח מלחזור הביתה. אני עושה עליך דיליט כזה גדול [מראה את גודלו בשתי ידיה]. אפילו יותר גדול מהאגו שלך!

 

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו.

דילוג לתוכן