סרט: סיפורו של וויל האנטינג
תסריט: מאט דיימון ובן אפלק
דמות: שון
חשבתי על מה שאמרת לי באותו יום, על הציור שלי.
(האמת) נשארתי ער חצי לילה וחשבתי על זה ואז פתאום הבנתי משהו, נפלתי לשינה עמוקה ושלווה ולא חשבתי עליך מאז.
אתה יודע מה הבנתי?
אתה רק ילד, אין לך (שום) מושג על מה אתה מדבר.
אף פעם לא היית מחוץ לבוסטון.
אז אם אני אשאל אותך על אומנות אתה תוכל לתת לי תקציר על כל ספר אומנות שאי פעם נכתב… מיכאל אנג'לו? אתה יודע הרבה עליו אני בטוח. רפרטואר העבודות שלו, ביקורות, דעות פוליטיות, נטיות מיניות (כל העסק, נכון?)
אבל אתה לא יכול להגיד לי מה הריח בקאפלה הסיסטינית. אף פעם לא עמדת שם והבטת למעלה בתקרה היפיפייה הזאת.
ואם אני אשאל אותך על נשים, אתה כנראה תתן לי סילבוס של ההעדפות האישיות שלך ואולי גם זיינת כמה פעמיים.
אבל אתה לא יכול להגיד לי איך זה מרגיש להתעורר ליד אישה בבוקר ולהרגיש באמת מאושר.
אתה ילד קשוח.
אם אני אשאל אותך על מלחמה אתה תזרוק עלי את שיקספיר נכון? "עוד פעם לגשר חברים יקרים"
אבל אף פעם לא השתתפת באחת. אף פעם לא החזקת את החבר הכי טוב שלך בידיים וראית אותו נושם את הנשימה האחרונה שלו, מחכה לעזרה שלך.
אם אני אשאל אותך על אהבה בטח היית מצטט לי סונטה אבל אף פעם לא הסתכלת על אישה והרגשת באמת פגיע. וידעת שרק המבט שלה יכול למוטט אותך. ושאלוהים יצר מלאך בעולם רק בשבילך שיכול להציל אותך מתהומות הכאב שלך(גיהנום)
ולא תדע איך זה מרגיש להיות המלאך שלה, לאהוב אותה ולהיות שם בשבילה תמיד, בכל מצב, בסרטן.
ולא יהיה לך מושג איך ישנים בכסא קטן בחדר בביה"ח במשך חודשיים ומחזיקים לה את היד ולא עוזבים בגלל שהרופאים מבינים שהמונח "שעות ביקור" לא מדברות אליך.
ואתה לא יודע מה זה אובדן אמיתי בגלל שזה קורה רק שאתה אוהב מישהו יותר מאשר שאתה אוהב את עצמך. ולעולם לא העזת לאהוב מישהו ככה.
אני מסתכל עליך ואני לא רואה גבר אינטילגנטי ובטוח בעצמו, אני רואה ילד שחצן מפוחד ומלא בחרא.
אבל אתה גאון וויל, אף אחד לא יכול להכחיש את זה, אף אחד לא יכול להבין את המעמקים שלך.
אבל אתה מתיימר לדעת הכל (כלכך הרבה עלי) כי ראית ציור שלי וקרעת את החיים המחורבנים שלי לחתיכות.
אתה יתום נכון?
אתה חושב שהייתי מתיימר לדעת אפילו קמצוץ על כמה קשים החיים שלך היו?,איך אתה מרגיש? מי אתה? כי קראתי את אוליבר טוויסט? זה מסכם אותך?
באופן אישי אני שם על זה זין כי אין שום דבר שאני יכול ללמוד ממך שאני לא יכול ללמוד מספר מזויין. אלא אם אתה רוצה לדבר על עצמך, מי אתה? (באמת) ואז אני אהיה מרותק. אני מתכוון, אבל אתה לא רוצה לעשות את זה? אה ספורט? אתה מת מפחד ממה שאתה עשוי להגיד.
תורך צ'יף.
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
