מחזה: מידה כנגד מידה
דמות: אנג'לו
מאת: וויליאם שייקספיר

ממך, וגם מתמתך! מה כאן? מי כאן? בה האשם או בי? ומי חוטא יותר – המפתה או הנפתה? הא? לא, היא נקייה מחטא, ואין בה חנחוני פיתוי. אבל אני, כמו נבלה סרוחה ליד לילך בשמש החמה, אני מבאיש בלב אביב פורח. האם הענווה שובה את יצרינו יותר משדולי קלות הדעת? יש לנו מזבלות די והותר, ולמה אנתץ את המקדש לשים אותו למחראות? הו, חרפה! חרפה! אנג'לו, מה אתה עושה? מה ומי אתה? האם טובה הוא המלבה בך אש תאווה נתעבת? הו, תן לאח לחיות! כי לגנב יש אחיזה בחוק כשהשופט עצמו הוא איש חמס. מה, האם אני אוהב אותה, תאב להאזין שוב לקולה ולהזין בה את עיני? מה החלום שבו אני שבוי? הו, מדיח ערמומי: לצוד קדוש אתה מושך אותו בפה קדוש. אין סכנה גדולה מין הפיתוי המשדל אותנו לחטא מאהבת התם. שום יצאנית, החמושה בנשק הכבד של תחבולות וחשק, לא טרפה את דעתי. אך העלמה הזאת, ברב תמה, כבשה אותי כליל. תמיד היה לי הדבר לפלא – ובראותי חושק אביר תאותו, הייתי מחיך למשבתו. אני נושא תפילה, אני הוגה, אך תפילותיי והגיגי אינם כרוכים ביחד. מלי הנבובות קוראות בשם שמים, ודמיוני – חרש למוצא פי – נצמד אל איזבל. אלה בלשוני, אני לועס את שמו לתאבון, אך בלבי זרע הזדון תופח ומבשיל. כל ארח החיים אשר טפחתי, כמו ספר טוב אשר שונן בלי הרף, נראה עכשיו שדוף ומיגע. כן, כבד ראש שבי – אשר עליו גאוותי בסתר – הייתי שש להמירו בזנב נוצה קלה, שרוח שטות חובטת בה לשווא. הו, תואר והדר! בחזותך בלבד, בקלפתך, אתה כופה יראת כבוד על הפתאים, אתה אוחז גם את עיני הנבונים בתעתועי חזון. אבל הדם – הוא דם. אולי נחקק "מלאך שרת" על קרניו של השטן, אך שרותיו של השטן

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו.

דילוג לתוכן