מחזה: לצחוק בפראות
מחזאי: כריסטופר דוראנג
דמות: אישה
חם אהה… הקיץ חם מדי. גם החורך הרבה פחות קר מאז שהייתי ילדה. זה משהו נורא שאנשי התעשייה עשו לאטמוספרה שלנו. בטח איזה שכבה באוזון נעשתה דקה יותר והשמש חודרת דרכה באופן ישיר וכולנו נמות… חחחח…
תגיד אתה אוהב את איבסן? "אני חושבת שהמצלמה לוקחת פיסה מהנשמה בכל פעם שאנחנו מצטלמים" נו מתוך " כשאנחנו מתים מתעוררים".. סטרינברג! מה עם סטרינברג? אח סטרינברג. אני שמחה שאף פעם לא יצא לי לפגוש אותו. בטח הייתי מתחתנת איתו. יש לי אינסטינקט גרוע לגבי הדברים האלה. למרות שעם מי כן כדאי להתחתן? דודו טופז? חיבבתי אותו פעם בערך חמש דקות. אבל עכשיו אני חושבת שהוא מכה.. שמת לב שכשמכירים מישהו אחרי שעובר קצת זמן ממש קשה לסבול אותו? אהה כן? תגיד אתה נהנה בחברתי? פשוט ממש קשה לי להבחין. זאת אחת הבעיות שלי לפי מה שהרופאים שלי אומרים..
מה זאת אומרת אם אני בסדר? אתה לא באמת רוצה לדעת נכון? אתה לא רוצה לדעת איך אני באמת. לחבק אותי בלילה, להיות איתי, בחולי ובבריאות עד שהמוות יפריד בנינו. מוות שיגרם על ידי מות שכבת האוזון למרות שגם הסוכר הלבן הורג את כולנו. אוי אלוהים אני מתחילה להיסחף… אתה מבין לפעמים אני לא מצליחה להפסיק את הפטפטנות שלי….
* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו
