מחזה: אותלו
מאת: ויליאם שייקספיר
דמות: יאגו

אדוני? מיקל קאסיו, כשחיזרת אחרי הגברת, ידע אז על אהבתך? לא, רק שואל כדי להשקיט בי מחשבה. לא, לא, לא ידעתי שהכיר אותה. אני חושב שהוא ישר, נשבע. בני אדם צריכים להיות כמו שהם נראים, אלה שלא, שלא יראו בכלל. אז אני חושב שקאסיו בן אדם ישר. סלח לי אדון יקר, אני חייב כן למלא כל צו אך אני לא חייב במה שגם עבד פטור ממנו. להגיד את המחשבות שלי? ואם הן סתם מלוכלכות, כוזבות? כי איפה יש ארמון שלא חודר אליו גם רפש לפעמים? למי יש לב טהור שהרהורי חטא לא כתובים בו, ועומדים לדין לצד רעיונות של צדק? גם אם בניחושים שלי אני אולי קצת מרושע, כי יש לי מום, אני מודה באופי לפשפש בכל טינופת, והחשדנות שלי לא פעם היא בוראת פשעים שאין, אל תתייחס בחוכמתך למין הוזה כל כך פגום, ואל תבנה שום מצוקה על אבחנות אקראיות ולא מבוססות שלו. זה לא יתרום לשלוותך, לטובתך, לגבריות שלך, ליושר, לחוכמה, לומר לך מה אני חושב.
שם טוב באיש או באישה אדון יקר הוא יהלום בכתר של נפשם, מי שגונב את הארנק שלי גונב סתם פסולת. זה דבר? זה שום דבר. היה שלי עכשיו שלו שרת כבר אלפים. אבל מי שסחב לי את השם הטוב לא מתעשר ממה שהוא שדד אך מרושש אותי מאוד.
הו הישמר אדון מן הקנאה. זו המפלצת ירוקת העין אשר לועגת לבשר שהיא אוכלת. מאושר הוא המרומה הזה שמשוכנע בגורלו ולא אוהב את זו אשר פגעה בו. אבל או הו, כל רגע הוא קללה למי שאוהב אבל חושד, חושש אבל נשפך מאהבה. דלפון שמרוצה הוא איש עשיר, עשיר מספיק. אך אוצרות בלי גבול הם עלובים כמו חורף עבור מי שמת מפחד מן העוני יום ולילה. אנא שמור את נשמות כל יקירי מן הקנאה.
אדון, אתה יודע שאני אוהב אותך? עכשיו יורשה לי להראות את מלוא האהבה והנאמנות שלי בלב גלוי. לא אקבל שלב רחב כמו שלך ייפול קורבן בגלל שהוא נדיב. אם זוהי חובתי קבל אותה. פקח עין על רעייתך, הבט בה טוב עם קאסיו. שים לב אני מכיר את הגברות שלנו בוונציה, לא איכפת להן להשתובב, רק שהבעל לא יראה זאת. המצפון אומר להן: שזה יהיה עשוי אבל חסוי. בכל זאת את אביה היא רימתה כשהתחתנה איתך.
אני רואה שאתה נאכל חיים, אדון. אני כבר מתחרט שהעליתי זאת. היית מבקש לבוא על סיפוקך? רק איך? איך תסופק אדון? אתה תזיל ריר ותצפה כשמשחילים אותה? כי מעשית נראה לי מסובך לגרום להם לחשוף את המופע כולו. שיישרפו, הם לא יתנו לעין חוץ משלהם לראות אותם משתגללים. אין דרך שתראה את זה, גם לו היו מיוחמים כמו תיישים. חמים כמו בני קופים או לוהטים כמו זאבים בתאווה וגם שכורים מוכי טמטמת. אני לא אוהב את התפקיד. אבל אם כבר נכנסתי עד כדי כך לפרשה כי דחפו אותי יושר ואהבה מטופשים אמשיך.
תגיד לי רק דבר אחד. אולי ראית לפעמים מטפחת מנוקדת בתותי שדה ביד של אשתך? היום ראיתי את קאסיו מנגב את הזקן עם כזאת מטפחת. לא לא, אל תקום עדיין.
היו עדים המאורות מעל, וכל גורמי הטבע מסביבנו, היו עדים שיאגו כאן מוסר את כל הכוחות שכלו, ידיו, לבו, רק לשירות אותלו המקופח. הוא יצווה ואמלא בלב שלם, כל מעשה דמים. כולי לך לנצח.

* השימוש במונולוג זה הינו באחריות המשתמש ולשימוש פרטי בלבד.
* מומלץ קודם לביצוע המונולוג לקרוא את המחזה עצמו.

דילוג לתוכן